יב וַיָּבֹ֤א אֵלָיו֙ מִכְתָּ֔ב מֵאֵֽלִיָּ֥הוּ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹ֑ר כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ דָּוִ֣יד אָבִ֔יךָ תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־הָלַ֨כְתָּ֙ בְּדַרְכֵי֙ יְהֽוֹשָׁפָ֣ט אָבִ֔יךָ וּבְדַרְכֵ֖י אָסָ֥א מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה׃ יג וַתֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֨רֶךְ֙ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַתַּזְנֶ֤ה אֶת־יְהוּדָה֙ וְאֶת־יֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם כְּהַזְנ֖וֹת בֵּ֣ית אַחְאָ֑ב וְגַ֨ם אֶת־אַחֶ֧יךָ בֵית־אָבִ֛יךָ הַטּוֹבִ֥ים מִמְּךָ֖ הָרָֽגְתָּ׃ יד הִנֵּ֣ה יְהוָ֗ה נֹגֵ֛ף מַגֵּפָ֥ה גְדוֹלָ֖ה בְּעַמֶּ֑ךָ וּבְבָנֶ֥יךָ וּבְנָשֶׁ֖יךָ וּבְכָל־רְכוּשֶֽׁךָ׃ טו וְאַתָּ֛ה בָּֽחֳלָיִ֥ים רַבִּ֖ים בְּמַֽחֲלֵ֣ה מֵעֶ֑יךָ עַד־יֵֽצְא֤וּ מֵעֶ֨יךָ֙ מִן־הַחֹ֔לִי יָמִ֖ים עַל־יָמִֽים׃
֍ ֍ ֍
(יב) וַיָּבֹא אֵלָיו – אל יהורם מלך יהודה מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, כיון שאליהו התנבא על איבוד בית אחאב מלך ישראל, כילה את נבואתו ביהורם חתנו של אחאב, לומר לו שגם משפחתו נכללת באבדן בית אחאב [הגם שהיה זה לאחר שכבר עלה אליהו לשמים, הרי הוא חי וקיים, ומתגלה לפעמים בעולם הזה] לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי דָּוִיד אָבִיךָ, אל תתמה על כך שאתה נענש מיד, ואילו מלכי ישראל הרשעים האריכו ימים על ממלכתם עד שהענישם ה', כי זהו מחמת שהם היו רשעים בני רשעים, ולא היה להם ממי ללמוד, ואילו אתה, תַּחַת אֲשֶׁר לֹא הָלַכְתָּ בְּדַרְכֵי יְהוֹשָׁפָט אָבִיךָ, וּבְדַרְכֵי אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, שהיו מלכים צדיקים, והיה לך ללמוד מהם כיצד לנהוג כראוי.
(יג) ומלבד זאת ענשך חמור על כך שהדחת גם את מלכות יהודה, וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, וַתַּזְנֶה – החטאת בעבודה זרה אֶת יְהוּדָה וְאֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם שהיו צדיקים עד עתה, כְּהַזְנוֹת בֵּית אַחְאָב. וְגַם אֶת אַחֶיךָ, בֵית אָבִיךָ, הַטּוֹבִים מִמְּךָ, שמחו בך על שעבדת עבודה זרה, הָרָגְתָּ.
(יד) הִנֵּה יְהֹוָה נֹגֵף מַגֵּפָה גְדוֹלָה של חרב ואובדן בְּעַמֶּךָ, וּבְבָנֶיךָ, וּבְנָשֶׁיךָ, וּבְכָל רְכוּשֶׁךָ.
(טו) וְאַתָּה עצמך תענש בָּחֳלָיִים רַבִּים ושונים זה מזה, והמחלה האחרון תהיה בְּמַחֲלֵה מֵעֶיךָ, עַד אשר יֵצְאוּ מֵעֶיךָ מגופך מִן הַחֹלִי, יָמִים עַל יָמִים – מזמן לזמן.
