י. אם לא בירך ברכת ארוסין בעת הקדושין לא יברך אותה בנשואין, ואף על גב דיש סוברים לברך הא קי"ל סב"ל, ומ"מ טוב ללמד להחתן שלא בירכו לו בעת אירוסין שיברך הוא בשעת חופה בלחש בלי שם ומלכות. ויר"ש ישתדל בכל עוז שלא לארס בלא ברכה ויבין כי ברכה זו אחת בכל ימיו, וכמה צריך האדם להזהר בה שלא לאבדה בידים כמנהג איזה בורים ההולכים אחר ניחושים של נשים בדבר זה, והנזהר תבוא עליו ברכת טוב:
יא. אחר הקידושין שובר החתן כוס א' לזכרון ירושלים, דכתיב אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני וכו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, וטוב כששובר הכוס יאמר בלחש אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, ופה עירנו נוהגים ששובר החתן כוס קטן חדש מאלו הכוסות ששותין בהם קהוו"א, והם חרס מצופה אבר נקי וטוב שקורין פרפור"י, ולא נהגו לשבר כוס זכוכית שקורין בלו"ר, ויתכן מחמת שהוא ביוקר עשר ידות ויותר על כוס זה של פרפור"י או יתכן דחוששין לתקלה מפני שברים קטנים שלו הנתזים על הארץ, כי הכוס שוברו בגבהו של כותל, ונעשה שברים קטנים ונופלים לקרקע, והרמ"א ז"ל בד"מ סי' תק"ס כתב החתן משבר כוס שמברכין עליו ברכת אירוסין, ולכן נהגו לברך ברכת אירוסין על כוס של חרס, נמצא נקיט הרב כוס של חרס ולא נקיט זכוכית וגם בדבריו יש לתלות שני טעמים הנז', והגאון מש"ז בסי' תק"ס הביא מאבן השהם דצריך זכוכית, וכתב טעם לזה בשם מהרימ"ט ז"ל דרומזים בזה בזכוכית שיש לו תקנה אחר שנשבר שיחזרו ויתקנו אותו, משא"כ חרס ועיין מועד לכל חי סי' יו"ד אות צ"ו, ואיך שיהיה מנהג עירנו בכלי חרס הוא מפורש בדברי מור"ם ז"ל הנז' ואין לשנות, והמנהג הוא כך דאם מארסין קודם החופה בכמה ימים ומברכים ברכת ארוסין על הכוס, אז אחר שישתה המברך ישפוך לתוך זה הכוס הקטן מעט יין משיורי הכוס שבירך עליו, ויטעים מכוס הקטן הזה להכלה, ואז יקח החתן הכוס הקטן וישברנו בכותל, ואם עושין הקדושין בשעת החופה, ג"כ יעשו ככה, ואחר כך יביאו כוס יין שני ויאמרו עליו ז' ברכות בחופה ולא ישבר עוד כוס אחר, ואם החתן אירס קודם החופה בכמה ימים בלא כוס, אז כשיעשו החופה ויברך ז' ברכות וישתה המברך, ישפכו משיורי הכוס לתוך כוס הקטן של חרס, ותטעום הכלה, ואח"כ יקח החתן לכוס הקטן וישברנו בכותל:
