יז הַֽ֭אֱנוֹשׁ מֵֽאֱל֣וֹהַּ יִצְדָּ֑ק אִ֥ם מֵֽ֝עֹשֵׂ֗הוּ יִטְהַר־גָּֽבֶר׃ יח הֵ֣ן בַּֽ֭עֲבָדָיו לֹ֣א יַֽאֲמִ֑ין וּ֝בְמַלְאָכָ֗יו יָשִׂ֥ים תָּֽהֳלָֽה׃ יט אַ֤ף ׀ שֹֽׁכְנֵ֬י בָֽתֵּי־חֹ֗מֶר אֲשֶׁר־בֶּֽעָפָ֥ר יְסוֹדָ֑ם יְ֝דַכְּא֗וּם לִפְנֵי־עָֽשׁ׃
֍ ֍ ֍
(יז) לאחר שהקדים את אופן הופעת הנבואה עליו, מפרט עתה את תוכן הנבואה, שכך נאמר לו בה, לא יתכן שיהיה האדם צדיק לגמרי בדינו כלפי עבודת האלהים, מחמת כמה טעמים, הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק – כיון שעבודתו היא לפני ה', ומצד גדולתו ורוממותו יחוייב האדם לנהוג בתכלית היראה וההכנעה, ולא יכול שום אדם להצטדק ולומר שמילא חובה זו בשלמות, ועוד, אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר – כיון שה' הוא שעשה וברא אותו בתכלית השלימות, הרי מצד רוב חסדיו וטובותיו יתחייב האדם לעובדו עבודה גדולה, ולא יוכל שום אדם לטהר עצמו בדין ולומר שקיים את המוטל עליו כראוי.
(יח) ועוד טעם לכך שעבודת האדם פגומה וחסרה, הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין – הרי אפילו בצבא מרום, הכוכבים ומערכותיהם, שהם עובדים אותו תמיד במהלכם הקבוע, אין להם קיום נצחי, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה – וגם המלאכים, שהם עליונים בחשיבותם יותר מהכוכבים, לא יתן להם ה' את ההארה המושלמת [ותיבת 'לא' נמשכת גם על המילים 'ישים תהלה', כלומר, לא ישים בהם ה' תהלה, והיינו הארה], כי עדיין אינם טהורים לגמרי כנגד ה'.
(יט) אַף – ואם כן כל שכן שיהא הדבר כן אצל שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר – בני האדם, השוכנים בגוף העשוי מחומר האדמה, שהוא שפל ונקלה, אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם של בני האדם, וסופם שיְדַכְּאוּם לִפְנֵי עָשׁ – ייאכל גופם על ידי רמה ותולעה, ואיך יעלה על הדעת שהאדם יטהר וישלים את עבודתו כנגד ה'.
