משנה
הַשּׁוֹלֵחַ יָד בַּפִּקָּדוֹן – שומר המשתמש שלא ברשות בפקדון שבידו, שחייבה אותו התורה אפילו אם אבד הפקדון באונס [וכדין גזלן], בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יִלְקֶה בְּחַסִּיר וּבִיתֵיר – יפסיד בין אם הופחת הפקדון אצלו, ובין אם הושבח הפקדון ברשותו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, משלם כִּשְׁעַת הוֹצָאָה – כפי שהיתה הבהמה שוה בשעה ששלח בה יד [ובגמרא יבואר במה נחלקו]. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כִּשְׁעַת הַתְּבִיעָה – כשווי הפקדון בשעה שתובעו הבעלים ועומד עמו בדין.
הַחוֹשֵׁב לִשְׁלֹחַ יָד בַּפִּקָּדוֹן, וכגון שאמר בפני עדים שיטול את הפקדון לעצמו, אך עדיין לא שלח בו יד, ואחר כך אבד הפקדון באונס, בֵּית שַׁמַּאי מְחַיְּיבִין, שנאמר 'על כל דבר פשע', אפילו אם רק דיבר ואמר שיפשע בפקדון, חייב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ חַיָּב עַד שָׁעָה שֶׁיִּשְׁלַח בו יָד בפועל. ומבארת המשנה, (כֵּיצַד) מתחייב על שליחת יד בפקדון לדעת בית הלל, הִטָה אֶת הֶחָבִית וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית, כיון שלא שלח ידו בכל החבית, אלא רק ברביעית. אבל אם הִגְבִּיהָהּ וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית, הרי ההגבהה נחשבת כשליחת יד בכל החבית, וְנִשְׁבְּרָה, מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל.
גמרא
שנינו במשנה שנחלקו בית שמאי ובית הלל בדין השולח יד בפקדון, האם משלם רק כשווי הפקדון בשעת שליחת היד, או שמשלם גם על מה שהשביח הפקדון לאחר מכן, אוּקִימְנָא לִפְלוּגְתָּא – והעמידה וביארה הגמרא את מחלוקתם דְּבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, דְּבִשְׁבַח גְּזֵלָה הוּא [דִּפְלִיגֵי] – שמחלוקתם היא למי שייך השבח שהשביחה הגזילה ברשות הגזלן, דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרֵי [-סוברים], שְׁבַח גְּזֵלָה דְנִגְזָל הֲוֵי, ולכן צריך הגזלן להחזיר לנגזל גם מה שהשביחה הבהמה ברשותו, וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי, שְׁבַח גְּזֵלָה דְגַזְלָן הֲוֵי, והדוגמא למחלוקת זו היא כְּגוֹן שֶׁגָּזַל רָחֵל שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה צמר, וְנִטְעֶנֶת אֶצְלוֹ, וּגְזָזָהּ. אוֹ שגזל רחל שֶׁלֹּא הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, וְנִתְעַבְּרָה אֶצְלוֹ, וְיָלְדָה. דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרֵי, מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ וְאֶת גִּזּוֹתֶיהָ וְאֶת וְלָדוֹתֶיהָ. וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי, גְּזֵלָה חוֹזֶרֶת בְּעֵינֶיהָ, והצמר והולדות שייכים לגזלן.
וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי – ומחלוקת בית שמאי ובית הלל היא כמחלוקתם של תנאים אלו, דְּתַנְיָא בברייתא, הַגּוֹזֵל אֶת הָרָחֵל, גְּזָזָהּ, וְיָלְדָה, מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ וְאֶת גִּזּוֹתֶיהָ וְאֶת וְלָדוֹתֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, גְּזֵלָה חוֹזֶרֶת בְּעֵינֶיהָ – מחזיר הגזלן את הגזילה כפי שהיתה בשעה שגזלה, ואינו חייב לשלם את שווי הגיזות והולדות בפני עצמם, לאחר שנגזזה ולאחר שילדה, שהם יקרים יותר. אֲבָל בְּיוֹקְרָא וְזוֹלָא לֹא פְּלִיגֵי – אך לא נחלקו בית שמאי ובית הלל במשנתנו לגבי אופן שהתייקרה או הוזלה הגניבה מחמת שינוי המחירים בשוק, ושלא מחמת עצמה [והדין באופנים אלו יבואר להלן], וְדַיְיקִינָן – ודייקה זאת הגמרא מִדְּקָתָּנֵי במשנתנו 'בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יִלְקֶה בְּחַסִּיר וְיָתִיר', והיינו שנוספו עליה דברים או שנגרעו ממנה, וְלֹא קָתָּנֵי – ולא נקטה המשנה שילקה 'בְּיֹקֶר וּבְזוֹל', שַׁמְעִינָן מִינָּהּ – ויש ללמוד מדיוק זה, דְּבִשְׁבַח גְּזֵלָה פְּלִיגֵי – שמחלוקתם היא בשבח שהשביחה הגזילה, אֲבָל בְּיוֹקְרָא וְזוֹלָא לֹא פְּלִיגֵי – לא נחלקו.
