כא כִּֽי־עַ֭תָּה הֱיִ֣יתֶם לֹ֑א תִּֽרְא֥וּ חֲ֝תַ֗ת וַתִּירָֽאוּ׃ כב הֲֽכִי־אָ֭מַרְתִּי הָ֣בוּ לִ֑י וּ֝מִכֹּֽחֲכֶ֗ם שִֽׁחֲד֥וּ בַֽעֲדִֽי׃ כג וּמַלְּט֥וּנִי מִיַּד־צָ֑ר וּמִיַּ֖ד עָֽרִיצִ֣ים תִּפְדּֽוּנִי׃
֍ ֍ ֍
(כא) כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם (לא) [לוֹ] – הרי עד עתה הייתם בבריתו ובעזרתו של איוב, והצטערתם בצערו, תִּרְאוּ חֲתַת – אך כאשר ראיתם פחד ושבר, וַתִּירָאוּ, ומחמת כן אתם בוגדים בו ומרשיעים אותו בדבריכם.
(כב) ואמנם לפעמים בוגד אדם בחבירו מחמת שרואה שיצטרך להלחם עם אויב עבורו, או לפדותו בממון רב, וכדי להשתמט מחיובים אלו הוא מפר בריתו, אך כאן אין הדבר כן, הֲכִי אָמַרְתִּי הָבוּ לִי – וכי ביקשתי ממכם שתתנו לי ממון לפדותי, וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי – או האם ביקשתי מכם שתילחמו בכוחכם עבורי, (כג) וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר – ותמלטו אותי במלחמה מיד אויבי, וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי – או שביקשתי שתפדו אותי בממונכם, והרי לא ביקשתי ממכם דברים אלו.
