י גַּ֛ם כִּֽי־יִתְנ֥וּ בַגּוֹיִ֖ם עַתָּ֣ה אֲקַבְּצֵ֑ם וַיָּחֵ֣לּוּ מְּעָ֔ט מִמַּשָּׂ֖א מֶ֥לֶךְ שָׂרִֽים׃ יא כִּֽי־הִרְבָּ֥ה אֶפְרַ֛יִם מִזְבְּח֖וֹת לַֽחֲטֹ֑א הָֽיוּ־ל֥וֹ מִזְבְּח֖וֹת לַֽחֲטֹֽא׃ יב אֶ֨כְתָּב־ל֔וֹ רֻבֵּ֖י תּֽוֹרָתִ֑י כְּמוֹ־זָ֖ר נֶחְשָֽׁבוּ׃ יג זִבְחֵ֣י הַבְהָבַ֗י יִזְבְּח֤וּ בָשָׂר֙ וַיֹּאכֵ֔לוּ יְהוָ֖ה לֹ֣א רָצָ֑ם עַתָּ֞ה יִזְכֹּ֤ר עֲוֹנָם֙ וְיִפְקֹ֣ד חַטֹּאותָ֔ם הֵ֖מָּה מִצְרַ֥יִם יָשֽׁוּבוּ׃ יד וַיִּשְׁכַּ֨ח יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־עֹשֵׂ֗הוּ וַיִּ֨בֶן֙ הֵֽיכָל֔וֹת וִֽיהוּדָ֕ה הִרְבָּ֖ה עָרִ֣ים בְּצֻר֑וֹת וְשִׁלַּחְתִּי־אֵ֣שׁ בְּעָרָ֔יו וְאָֽכְלָ֖ה אַרְמְנֹתֶֽיהָ׃
֍ ֍ ֍
(י) אמנם עדיין, גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם – הגם שיתנו אתנן לגויים כדי שיסייעו להם, יש תקווה שעַתָּה אֲקַבְּצֵם מהמקומות שהתפזרו בהם, וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים – אם המלך והשרים יתחלחלו ויפחדו אפילו מעט ממשא הנבואה שדברו עליהם הנביאים, שעתידים לבוא עליהם פורעניות.
(יא) אבל הם לא נבהלו מנבואות אלו, אלא אדרבה, כִּי הִרְבָּה אֶפְרַיִם מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא, והאתנן ששלחו לגויים לא היה רק לכריתת ברית מדינית, אלא גם השתתפו עמהם לעבוד עבודה זרה, עד כדי שהָיוּ לוֹ מִזְבְּחוֹת לַחֲטֹא – המזבחות שהיו להם בעבר, לשם ה', הם היו נחשבים בעיניהם כחטא.
(יב) אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי – המזבחות שכתבתי להם בתורה, והם המזבחות שבבית המקדש שמקריבים עליהם לשם ה', כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ בעיניהם, עד שהיו הורגים את מי שעולה לבית המקדש להקריב קרבנות, כי היו אותם מזבחות כחטא בעיניהם.
(יג) זִבְחֵי הַבְהָבַי – את הזבחים המוקדשים לשם ה', וצריכים לשרוף אותם כליל על המזבח, יִזְבְּחוּ בָשָׂר כבהמות חולין וַיֹּאכֵלוּ, באומרם שה' לֹא רָצָם, כי כפרו בהשגחת ה' בעולם ואמרו שאינו רוצה אף בקרבנות שיוקרבו עבורו, וגם עַתָּה, כאשר ה' יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאותָם, להענישם על ידי מלך אשור, הֵמָּה מִצְרַיִם יָשׁוּבוּ – הלכו למצרים לבקש את עזרתם, ונדמה בעיניהם כאילו לא נגאלו ממצרים ולא קיבלו תורה ומצוות מה', אלא ישובו להיות עובדי עבודה זרה, כפי שהיו במצרים קודם שנגאלו על ידי ה'.
(יד) וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת ה' עֹשֵׂהוּ, וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת למזלות ולכוכבים, כדרך עובדי עבודה זרה. וִיהוּדָה, הגם שאנשי מלכות יהודה המשיכו לעבוד את ה', הִרְבָּה עָרִים בְּצֻרוֹת, ובטח בהם, במקום לבטוח רק בה', לכן וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו, וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ.
