הלכות הדלקת נרות שבת [שנה ב, נח, יח]

יח. אסור להשתמש לאור הנר בשבת כל דבר שצריך עיון הרבה, כגון לפלות בגדיו או לקרות בספר, אפילו אינו מוציא מפיו מה שהוא קורא, גזרה שמא ישכח ויטה הנר לקרב השמן אל הפתילה כדי שתדליק יפה, ויש מתירין בנר שעוה או של חלב הכרוך סביב הפתילה שאין דרך להטותו, ויש אוסרין גם בזה גזרה שמא ימחוט ראש הפתילה, שיש בזה כבוי. וכתבו האחרונים ז"ל דאין למחות ביד המקילים בנר שעוה הכרוך סביב הפתילה, דיש להם על מה שיסמוכו. על כן יש להתיר בכה"ג לצורך מצוה, דהיינו ללמוד תורה וא"א לו שיניח שומר עליו לשמרו, אבל אם אפשר לו להניח שומר, אין לסמוך להתיר אפילו בנר שעוה או חלב הכרוך סביב הפתילה. ודע שיש נרות חלב כרוכין סביב הפתילה שאינם מעשה אומן, ואלו צריכין למחוט תמיד כל זמן דליקתם, וכאשר אנחנו רואין בחוש, הנה באלו אין להתיר. וכן נרות זכוכית שמניחין בהם מים ושמן על המים והפתילה דולקת באמצע הנר, אף על גב דאלו לא שייך בהם הטייה, יש בהם מחיטה, ולכן גם אלו אסורין. ואף על גב דאמרנו שיש לסמוך על המתירין בנר שעוה או חלב הכרוך על הפתילה דאין דרך למחוט אותם, בהיכא דא"א לו להניח שומר, עכ"ז יר"ש אם אפשר לו להניח נר שעוה הנז' בתוך כלי זכוכית שיש בו פתח, וסוגר הפתח מע"ש במנעול ברזל וימסור המפתח ביד אדם אחר, או שיסגור הפתח בקשר משונה, יעשה כך כדי לקיים גזרת חז"ל בלי פקפוק.