משנה ד: מִי שֶׁזָּכָה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, הוּא יִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ, הִזָּהֵר שֶׁמָּא תִגַּע בַּכֶּלִי, עַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ מִן הַכִּיּוֹר, וַהֲרֵי הַמַּחְתָּה נְתוּנָה בַמִּקְצוֹעַ בֵּין הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ. אֵין אָדָם נִכְנָס עִמּוֹ, וְלֹא נֵר בְּיָדוֹ, אֶלָּא מְהַלֵּךְ לְאוֹר הַמַּעֲרָכָה. לֹא הָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ, וְלֹא שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ עַד שֶׁשּׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר, וְהֵן אוֹמְרִים הִגִּיעַ עֵת. קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ וְחָתָה מִן הַמְאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד. הִגִּיעַ לָרִצְפָּה, הָפַךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן, הָלַךְ לְמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת. צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלשָׁה טְפָּחִים, מְקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין מֻרְאוֹת הָעוֹף וְדִּשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה:
משנה ד: מִי שֶׁזָּכָה בגורל לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, הוּא יִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְהֵם – ראשי בית אב של אותו יום אוֹמְרִים לוֹ, הִזָּהֵר, שֶׁמָּא תִגַּע בַּכֶּלִי – במחתה, שהיא כלי שרת, עַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ מִן הַכִּיּוֹר, כיון שאין אדם רשאי לגשת אל המזבח ולגעת בכלי השרת עד שיקדש ידיו ורגליו, והוסיפו ואמרו לו, וַהֲרֵי הַמַּחְתָּה נְתוּנָה בַמִּקְצוֹעַ [-בקרן זוית] שבֵּין הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ, בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ. ואף שהוא יודע מעצמו את כל הדברים הללו, הוצרכו לומר לו כן, שמא זה כהן שלא עבד מעולם עבודה זו, או שמא ישכח את ההלכות, כיון שאֵין אָדָם נִכְנָס עִמּוֹ, מאחר ואין אדם רשאי להכנס למקום שבין האולם ולמזבח אלא לצורך עבודה, ובשעה זו עדיין לא ניתן לעשות שום עבודה, שהרי לא נתרמה תרומת הדשן, וְלֹא נֵר בְּיָדוֹ, אֶלָּא מְהַלֵּךְ לְאוֹר האש של הַמַּעֲרָכָה שעל גבי המזבח. לֹא הָיוּ אחיו הכהנים רוֹאִין אוֹתוֹ, כיון שהם היו במזרח העזרה, והוא היה במערב העזרה, והמזבח גבוה ומפסיק ביניהם, וְלֹא שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ, עַד שֶׁשּׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר [בן קטין היה כהן גדול בזמן בית המקדש השני, ועשה גלגל מיוחד שעל ידו משקעים את הכיור בלילה במי הבאר, כדי שלא ייפסלו המים בלינה], שהיה אותו כהן מעלה את הכיור מהבאר כדי לקדש ידיו ורגליו, וְהֵן אוֹמְרִים הִגִּיעַ עֵת להכין עצמינו לעבודה. קִדֵּשׁ הכהן שנכנס לתרומת הדשן את יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הנמצאים שם הֵילָךְ וְהֵילָךְ, כי הגחלים העליונות הם מעצי המערכה, ופינה אותם עד שהגיע לגחלים של אברי העולה שהוקרבה על המזבח, וְחָתָה מִן הגחלים הַמְאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד עם המחתה והגחלים בידו. הִגִּיעַ לָרִצְפָּה, הָפַךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן – לצפון העזרה, הָלַךְ לְמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, שם צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה, רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁלשָׁה טְפָחִים, שלא ישחיר כותל הכבש מהגחלים, וזהו המָקוֹם שֶׁבו נּוֹתְנִין את מֻרְאוֹת הָעוֹף, וְדִּשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְדישון הַמְּנוֹרָה [וכל אלו היו נבלעים במקומם בדרך נס].
