ח יָדֶ֣יךָ עִ֭צְּבוּנִי וַֽיַּעֲשׂ֑וּנִי יַ֥חַד סָ֝בִ֗יב וַֽתְּבַלְּעֵֽנִי׃ ט זְכָר־נָ֭א כִּֽי־כַחֹ֣מֶר עֲשִׂיתָ֑נִי וְֽאֶל־עָפָ֥ר תְּשִׁיבֵֽנִי׃
֍ ֍ ֍
(ח) מבאר איוב את דבריו ואומר, הלא אין מעשי הקדוש ברוך הוא כמעדי האדם, שהאדם העושה חפץ אין קיומו של החפץ תלוי באותו אדם, ואילו הקדוש ברוך הוא יצר את העולם, ומקיימו בכל רגע ורגע, כי מתחילה יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי, וכך עתה ידיך יַחַד סָבִיב לקיימני, כלומר, כשם ששמת ידיך עלי בעת היצירה, כך אתה שם ידיך עלי תמיד לקיים אותי, ונמצא שכל מציאותי ותנועותי הם מכחך, וכיון שכל פעולותי ומעשי מתייחסים אל ידיך האוחזות בי, ואין לי שום בחירה ואפשרות לעשות דברים אחרים, וַתְּבַלְּעֵנִי – ואם כן איך תבלעני להעניש אותי על מה שחטאתי, מאחר והדבר אינו תלוי בבחירתי.
(ט) זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי – עשית אותי באופן שאהיה כחומר ביד היוצר, שיכול לשנות אותו בכל עת למה שירצה, לעשות בו כחפצו, וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִי – ואם כן מדוע תשיב אותי לעפר כעונש על מעשי, והרי מעשים אלו אינם בבחירתי כלל.
