יח וְלָ֣מָּה מֵ֭רֶחֶם הֹֽצֵאתָ֑נִי אֶ֝גְוַ֗ע וְעַ֣יִן לֹֽא־תִרְאֵֽנִי׃ יט כַּֽאֲשֶׁ֣ר לֹֽא־הָיִ֣יתִי אֶֽהְיֶ֑ה מִ֝בֶּ֗טֶן לַקֶּ֥בֶר אוּבָֽל׃ כ הֲלֹֽא־מְעַ֣ט יָמַ֣י וַֽחֲדָ֑ל וְשִׁ֥ית מִ֝מֶּ֗נִּי וְאַבְלִ֥יגָה מְּעָֽט׃ כא בְּטֶ֣רֶם אֵ֭לֵךְ וְלֹ֣א אָשׁ֑וּב אֶל־אֶ֖רֶץ חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת׃ כב אֶ֤רֶץ עֵפָ֨תָה ׀ כְּמ֥וֹ אֹ֗פֶל צַ֭לְמָוֶת וְלֹ֥א סְדָרִ֗ים וַתֹּ֥פַע כְּמוֹ־אֹֽפֶל׃
֍ ֍ ֍
(יח) חוזר איוב ושואל, כיון שמתחילת יצירתו היה מוכן לקבל את הרעה, וְלָמָּה מֵרֶחֶם הֹצֵאתָנִי, מוטב היה כי אֶגְוַע קודם שאוולד, וְעַיִן לֹא תִרְאֵנִי.
(יט) כַּאֲשֶׁר לֹא הָיִיתִי אֶהְיֶה – כיון שהייתי מוכן מתחילה לכך שגם כאשר אהיה במציאות, הרי זה כאילו לא הייתי, כיון שיסובבוני רעות רבות כל כך, הרי מוטב היה כי מִבֶּטֶן אימי לַקֶּבֶר אוּבָל, ולא אחיה כלל.
(כ) אולם אחרי שכבר נוצרתי ואני קיים, הֲלֹא מְעַט יָמַי, וַחֲדָל – ואחריהם אחדל מלהיות, לכן אבקש, וְשִׁית מִמֶּנִּי – הסר מעלי את היסורים קודם שאמות, וְאַבְלִיגָה [-ואתחזק] מְּעָט, (כא) בְּטֶרֶם אֵלֵךְ אל המוות, וְלֹא אָשׁוּב – ואיני רוצה לשוב פעם נוספת אֶל העולם הזה, אשר הוא אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת. (כב) כי העולם הזה הוא אֶרֶץ אשר גם עֵפָתָה – עפעפי האור שלו, בעלות השחר, חשוכים כְּמוֹ אֹפֶל, שהוא גרוע מהחושך, צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים – ואין החושך הזה בא מסדר הבריאה, אלא בא ללא סדר, וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל – עד אשר גם האור המופיע בעולם הזה, הרי הוא חשוך וגרוע כמו האפילה.
