ממשיכה הברייתא ודורשת, אֵין לִי ללמוד שני איסורים אלו, של 'נשך כסף' ושל 'נשך אוכל' אֶלָּא בְּלֹוֶה, שהרי הפסוק של (דברים כג כ) 'לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ' נאמר לגבי הלוה, כמשמעות הלשון 'לא תשיך' דהיינו לא תתן ריבית למלוה, בְּמַלְוֶה מִנַּיִן – מנין שגם המלוה עובר בשני איסורים אלו, ומבארת הברייתא, נֶאֱמַר בפסוק זה לשון 'נֶשֶׁךְ' בְּלֹוֶה, וְנֶאֱמַר לשון נֶשֶׁךְ בַּמַּלְוֶה, שנאמר (ויקרא כה לז) 'אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִּתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ', ויש ללומדם זה מזה, מַה 'נֶשֶׁךְ' הָאָמוּר בַּלֹּוֶה, לֹא חִלַּקְתָּ בּוֹ בֵּין בְּכֶסֶף בֵּין בְּאֹכֶל, בֵּין בְּנֶשֶׁךְ בֵּין בְּרִבִּית, אַף 'נֶשֶׁךְ' הָאָמוּר בַּמַּלְוֶה, לֹא תְּחַלֵּק בּוֹ בֵּין בְּכֶסֶף בֵּין בְּאֹכֶל, בֵּין בְּנֶשֶׁךְ בֵּין בְּרִבִּית. מוסיפה הברייתא דרשה נוספת, וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר, ולא רק כסף ואוכל, שיש בו איסורי נשך וריבית, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג כ) 'נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ':
תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, נאמר בפסוק (ויקרא יט לה) 'לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה', וכך יש לדרוש את הפסוק, 'בַּמִּדָּה', זוֹ מִדַּת קַרְקַע, שֶׁלֹּא יָמוֹד לְאֶחָד בִּימוֹת הַחַמָּה, כאשר החבל יבש ומכווץ, וְאֶחָד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, כאשר החבל לח ונמתח יותר. 'בַּמִּשְׁקָל', שֶׁלֹּא יַטְמִין מִשְׁקְלוֹתָיו בַּמֶּלַח, ועל ידי זה נאכלת המתכת של המשקולת, ומוכר כמות קטנה יותר במחיר של כמות גדולה. 'בַּמְּשׂוּרָה', שֶׁלֹּא יַרְתִּיחַ – שלא ישפוך את היין באופן שנוצר קצף ונראית המידה מלאה, ולאחר זמן מתגלה שהיא חסרה. וְיש ללמוד מכאן קַל וַחוֹמֶר, וּמַה 'מְּשׂוּרָה', שֶׁהִיא אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים (וּשְׁלֹשָׁה) בְּלוֹג, והרי זו מידה קטנה ביותר, אף על פי כן הִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה שלא יטעה בו את הקונה כלל, קַל וַחוֹמֶר לְהִין, וַחֲצִי הִין, וּשְׁלִישִׁית הַהִין, וּרְבִיעִית הַהִין, שהן מידות גדולות יותר, שאסור להטעות בהן.
אָמַר רָבָא, לָמָּה לִי דְכָתַב רַחְמָנָא – מדוע הזכירה התורה את ענין יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּפרשת רִבִּית, שנאמר (ויקרא כה לו-לח) 'אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ, אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים', וכן הוזכר ענין יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּפרשת מִשְׁקָלוֹת, שנאמר (ויקרא יט לה-לו) 'לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה, מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם', וכן הזכירה התורה את יְצִיאַת מִצְרַיִם גַּבֵּי צִיצִית, שנאמר (במדבר טו לט-מא) 'וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם, לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא, אֲנִי שֶׁהִבְחַנְתִּי בְּמִצְרַיִם בֵּין טִפַּת בְּכוֹר לְטִפָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר, ומתו כל הבכורות, אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִיפָּרַע מִמִּי שֶׁתּוֹלֶה מָעוֹתָיו בְּיַד כּוּתִי, כאילו הם של הגי, וּמַלְוֶה אוֹתָן לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, וּמִמִּי שֶׁטּוֹמֵן מִשְׁקְלוֹתָיו בַּמֶּלַח, וּמִמִּי שֶׁתּוֹלֶה קָלָא אִילָן [-צבע הדומה לתכלת] בְּבִגְדּוֹ וְאָמַר תְּכֵלֶת הוּא, ולכן בשלש פרשות אלו הוזכרה יציאת מצרים.
