כפי שהתבאר לעיל, המוכר קרקע לחבירו ועדיין לא קיבל את כל דמיה, יש חשש ריבית באכילת פירות הקרקע בזמן שבינתיים. מביאה הגמרא כללים בענין זה: תָּאנֵי רַב סַפְרָא בְּרִבִּית דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא – שנה רב ספרא ברייתא זו בהלכות ריבית שנשנו בבית מדרשו של רבי חייא, באופן זה שמכר את הקרקע וקיבל רק חלק מהדמים, יש פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶן [-המוכר והקונה] מוּתָּרִין באכילת הפירות בזמן שבינתיים, יש פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶן אֲסוּרִין באכילת הפירות, יש פְּעָמִים שֶׁהַלּוֹקֵחַ אָסוּר, וּמוֹכֵר מוּתָּר. ויש פְּעָמִים שֶׁהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר, וּמוֹכֵר אָסוּר.
עָנֵי רָבָא בַּתְרֵיהּ – ענה רבא והשיב אחרי דבריו של רב ספרא, לבאר את הכללים הללו, פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶן מוּתָּרִין באכילת הפירות, היינו באופן דְּאָמַר לֵיהּ המוכר לקונה, (קָנֵי) כְּשִׁעוּר זוּזָךְ – קנה בינתיים מתוך כל השדה רק את חלק הקרקע השווה כנגד מעותיך, ואת שאר הקרקע תקנה רק כאשר תשלם את הכל, ובאופן זה אין חשש ריבית כלל באכילת הפירות, שהרי לא מכר לו קרקע בהקפה כלל. פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶן אֲסוּרִין באכילת הפירות, היינו באופן דְּאָמַר לֵיהּ המוכר לקונה, לְכִי מַיְיתֵית – כאשר תביא את שאר הממון, קָנֵי מֵעַכְשָׁו – יחול קניינך בכל הקרקע כבר מעכשיו, אך אם לא תביא את שאר הסכום, יתבטל הקנין כולו למפרע, ובאופן זה אסור לשניהם לאכול את פירות הקרקע, כיון שאם יאכל המוכר את הפירות, ובסוף ישלם לו הקונה את השאר, נמצא שהיתה הקרקע קנויה לקונה כבר משעה ראשונה, והמוכר אכל בינתיים את פירותיה כתמורה לכך שהסכים לקבל את שאר תשלום דמי הקרקע לאחר זמן, והרי זו ריבית. ואם יאכל הקונה את פירות הקרקע, ולבסוף לא ישלם לו את השאר ויתבטל המקח כולו, יצטרך המוכר להחזיר לקונה את סכום המעות ששילם לו בתחילה, ויתברר עתה שסכום זה היה ביד המוכר כהלוואה, שהרי לבסוף לא חל המקח, ובתמורה לאותה הלוואה אכל הקונה את פירות הקרקע, והרי זו ריבית. והמקרה שבו המוֹכֵר מוּתָּר באכילת פירות הקרקע וְלוֹקֵחַ אָסוּר, היינו באופן דְּאָמַר לֵיהּ המוכר לקונה, לְכִי מַיְיתֵית קָנֵי – כאשר תביא את שאר תשלום דמי הקרקע, תקנה את הקרקע כולה, ובאופן זה מותר למוכר לאכול את פירות הקרקע, כיון שכאשר ישלים הקונה למוכר את דמי כל הקרקע, תהיה הקרקע שלו רק מכאן ולהבא, ומה שאכל המוכר בינתיים אינו יכול להחשב כריבית, שהרי לא קיבל המוכר מעות הנחשבות כהלוואה.
אך ללוקח אסור לאוכלם, כיון שאם לבסוף לא ישלם הקונה את דמי המקח ותתבטל המכירה מעיקרה, יתברר שהיו המעות כהלוואה ביד המוכר, ואכילת הפירות על ידי הלוקח היתה כריבית עבור הלואה זו. והמקרה שבו הלוֹקֵחַ מוּתָּר באכילת פירות ואילוהמוֹכֵר אָסוּר, היינו באופן דְּאָמַר לֵיהּ המוכר לקונה, קָנֵי מֵעַכְשָׁו – קנה את הקרקע כולה מעכשיו, ללא תנאי, וְזוּזֵי לַהֲוֵי הַלְוָאָה גַבָּךְ – והמעות שאתה חייב לי כהשלמה לקניית הקרקע, יהיו בינתיים הלואה בידך, ובאופן זה שהמעות נחשבות כהלואה ממש, אם יאכל המוכר את פירות הקרקע הרי זה ריבית, אך הקונה רשאי לאכול את הפירות, כיון שאין חשש שיתבטל המקח, וממילא אין חשש ריבית באכילת הפירות.
