כה הֶֽעָלֶ֣ה נִדָּ֣ף תַּֽעֲר֑וֹץ וְאֶת־קַ֖שׁ יָבֵ֣שׁ תִּרְדֹּֽף׃ כו כִּֽי־תִכְתֹּ֣ב עָלַ֣י מְרֹר֑וֹת וְ֝תֽוֹרִישֵׁ֗נִי עֲוֹנ֥וֹת נְעוּרָֽי׃ כז וְתָ֘שֵׂ֤ם בַּסַּ֨ד ׀ רַגְלַ֗י וְתִשְׁמ֥וֹר כָּל־אָרְחוֹתָ֑י עַל־שָׁרְשֵׁ֥י רַ֝גְלַ֗י תִּתְחַקֶּֽה׃ כח וְ֭הוּא כְּרָקָ֣ב יִבְלֶ֑ה כְּ֝בֶ֗גֶד אֲכָ֣לוֹ עָֽשׁ׃
֍ ֍ ֍
(כה) הֶעָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ – תחשיב אותי לעלה שבור, שאינו ראוי שיכתבו עליו דברים טובים [כי בזמנם היו כותבים עלים, ודברים טובים היו כותבים על עלים שלמים], וְאֶת קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף כדרך שרודפים אחר קש המלא תבואה, (כו) וניכר שאתה מחשיבני כעלה נידף, כִּי תִכְתֹּב עָלַי מְרֹרוֹת – דברים מרים. ותרדוף אחרי כדרך שרודפים אחרי קש המלא תבואה, הגם שעתה אני זקן וחלש, וְתוֹרִישֵׁנִי עֲוֹנוֹת נְעוּרָי – כיון שאתה זוכר לי את העוונות שעשיתי בנעורי, וכמו הרודף אחר קש יבש, כיון שהוא זוכר שבעבר היה מלא תבואה.
(כז) וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי, שלא אוכל לעשות דבר מרצוני, וְתִשְׁמוֹר כָּל אָרְחוֹתָי – תשמור את כל הדרכים שאני הולך בהם להענישני על כך, הגם שרגלי נתונות בסד ואיני הולך לשם בבחירתי. והלא אם עַל שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה, לבדוק מהו הגורם להליכתי, (כח) תראה שמתחילת בריאתו מונחים בו כוחות האובדן והקלקול, וְהוּא כְּרָקָב יִבְלֶה, כְּבֶגֶד אֲכָלוֹ עָשׁ, כי גוף האדם מוכן להפסד, הן מצד מהותו והרכבתו, והן מחמת הסיבות החיצוניות הגורמות לכך.
