יג הִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י מֵעִ֖יק תַּחְתֵּיכֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֤ר תָּעִיק֙ הָֽעֲגָלָ֔ה הַֽמְלֵאָ֥ה לָ֖הּ עָמִֽיר׃ יד וְאָבַ֤ד מָנוֹס֙ מִקָּ֔ל וְחָזָ֖ק לֹֽא־יְאַמֵּ֣ץ כֹּח֑וֹ וְגִבּ֖וֹר לֹֽא־יְמַלֵּ֥ט נַפְשֽׁוֹ׃ טו וְתֹפֵ֤שׂ הַקֶּ֨שֶׁת֙ לֹ֣א יַֽעֲמֹ֔ד וְקַ֥ל בְּרַגְלָ֖יו לֹ֣א יְמַלֵּ֑ט וְרֹכֵ֣ב הַסּ֔וּס לֹ֥א יְמַלֵּ֖ט נַפְשֽׁוֹ׃ טז וְאַמִּ֥יץ לִבּ֖וֹ בַּגִּבּוֹרִ֑ים עָר֛וֹם יָנ֥וּס בַּיּוֹם־הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יג) הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם – הרי אני עושה כמו מעקה סביב מקומכם, כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר – כפי שעושים מעקה לעגלה המלאה כדי שלא יפלו העומרים מתוכה, כך כביכול יהיה מעקה סביב הארץ שלא יוכלו ישראל לברוח ממקומם מפני האויב.
(יד) וְאָבַד מָנוֹס מִקָּל – תאבד דרך המנוסה גם ממי שהוא קל רגלים לברוח, וְחָזָק – גם מי שהוא חזק בטבעו, לֹא יְאַמֵּץ כֹּחוֹ להלחם באויב, וְגִבּוֹר, לא רק שלא ילחם באויב, אלא אפילו לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ לברוח.
(טו) וְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת לֹא יַעֲמֹד, כדרך שעומדים היורים בקשת מרחוק לעכב את האויב כדי שבינתיים יוכלו האנשים לברוח, אך עתה וְקַל בְּרַגְלָיו לֹא יְמַלֵּט – לא יְמַלְּטוּ תופשי הקשת את קלי הרגלים על ידי עיכוב האויב, כי גם תופשי הקשת יברחו מיד, וְרֹכֵב הַסּוּס, הגם שבריחתו קלה ומהירה, גם הוא לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ.
(טז) וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים – וגם אם יימצא בין הגיבורים מי שהוא אמיץ ביותר ויצליח לברוח, הרי עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם הַהוּא, ולא יוכל להלחם כלל ואף לא להציל את ממונו או לבושו, נְאֻם ה'.
