משנה ד: קֵן סְתוּמָה וְקֵן מְפֹרֶשֶׁת, פָּרַח מִן הַסְּתוּמָה לַמְפֹרֶשֶׁת, יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי. חָזַר, אוֹ שֶׁפָּרַח מִן הַמְפֹרֶשֶׁת רִאשׁוֹן, הֲרֵי כֻלָּן יָמוּתוּ:
משנה ד: היו לאדם שתי קינים, ובכל אחת שני גוזלים שהוא צריך להקריב לחטאת ולעולה, האחת קֵן סְתוּמָה, שעדיין לא פירש איזה גוזל יהיה לחטאת ואיזה לעולה, וְקֵן מְפֹרֶשֶׁת, שייחד גוזל מסוים לעולה וגוזל מסוים לחטאת, פָּרַח גוזל אחד מִן הקן הַסְּתוּמָה לַקן המְפֹרֶשֶׁת, ועתה אינו יכול להקריב את שלשת הגוזלים הללו [שני הגוזלים של המפורשת, והגוזל של הסתומה שהתערב ביניהם], מחשש שיטול את אחד הגוזלים של המפורשת ויקריבנו שלא כפי שהקדישו, וכגון שיטול את הגוזל שהוקדש לחטאת ויקריבנו לעולה, ויִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי שבקן הסתומה, כיון שעדיין לא ייחדו לקרבן מסוים, יכול הוא ליטול לו זוג ואחר כך להקריב כל אחד למה שירצה.
ואם לאחר שהתערב גוזל מן הסתומה במפורשת, חָזַר גוזל אחד מבין התערובת אל הקן הסתומה, ואף שיש עתה בכל קן שני גוזלים, הרי יתכן שבכל אחד מהקינים יש גוזל מהקן המפורשת, אוֹ שֶׁפָּרַח מִן הקן הַמְפֹרֶשֶׁת רִאשׁוֹן והתערב בקן הסתומה, ואינו יודע אם אותו שנשאר בקן המפורשת הוא של חטאת או של עולה, וכן אינו יודע מהו הגוזל המעורב בקן הסתומה, נמצא שכל אחד מארבעת הגוזלים הוא בספק שמא הוא מיוחד לחטאת או לעולה, ומספק אי אפשר להקריב אפילו אחד מהגוזלים, הֲרֵי כֻלָּן יָמוּתוּ:
