ט הַמַּבְלִ֥יג שֹׁ֖ד עַל־עָ֑ז וְשֹׁ֖ד עַל־מִבְצָ֥ר יָבֽוֹא׃ י שָֽׂנְא֥וּ בַשַּׁ֖עַר מוֹכִ֑יחַ וְדֹבֵ֥ר תָּמִ֖ים יְתָעֵֽבוּ׃ יא לָ֠כֵן יַ֣עַן בּֽוֹשַׁסְכֶ֞ם עַל־דָּ֗ל וּמַשְׂאַת־בַּר֙ תִּקְח֣וּ מִמֶּ֔נּוּ בָּתֵּ֥י גָזִ֛ית בְּנִיתֶ֖ם וְלֹא־תֵ֣שְׁבוּ בָ֑ם כַּרְמֵי־חֶ֣מֶד נְטַעְתֶּ֔ם וְלֹ֥א תִשְׁתּ֖וּ אֶת־יֵינָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ט) וכשם שהיפך עליהם ה' את סדרי הטבע, הפך עליהם גם את סדרי הנהגת בני האדם, כי הַמַּבְלִיג שֹׁד עַל עָז – השודד התגבר על האדם העז והגיבור, וְשֹׁד עַל מִבְצָר יָבוֹא – והגם שהעז והגיבור ישב במבצר מוגן, בכל זאת התגבר עליו השודד וכבש את מבצרו.
(י) מוסיף ואומר טעם נוסף לנפילתם של עשרת השבטים, כי שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר את המוֹכִיחַ בענינים שבין אדם לחבירו [ויושב בשער, כדרך השופטים בין בני אדם, שיושבים בשער העיר], וְדֹבֵר תָּמִים – המדבר איתם דיבורי יושר, לכוונם להנהגה הראויה בדברים שבין אדם למקום, יְתָעֵבוּ.
(יא) לָכֵן, יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם עַל דָּל – כיון שאתם מבוססים ודורכים על העני והדל, וּמַשְׂאַת בַּר תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ – ותקחו מהדל את תבואתו, ועל ידי חמס זה של הדל בָּתֵּי גָזִית בְּנִיתֶם לעצמכם, לא תהנו מהגזילה הזו, וְלֹא תֵשְׁבוּ בָם – באותם בתי גזית. ומאותו חמס כַּרְמֵי חֶמֶד נְטַעְתֶּם, והעונש על כך יהיה שלא תהנו מכך, וְלֹא תִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם, כי תלכו בגולה, ולא תהנו מהבתים והכרמים הללו.
