יב כִּ֤י יָדַ֨עְתִּי֙ רַבִּ֣ים פִּשְׁעֵיכֶ֔ם וַֽעֲצֻמִ֖ים חַטֹּֽאתֵיכֶ֑ם צֹֽרְרֵ֤י צַדִּיק֙ לֹ֣קְחֵי כֹ֔פֶר וְאֶבְיוֹנִ֖ים בַּשַּׁ֥עַר הִטּֽוּ׃ יג לָכֵ֗ן הַמַּשְׂכִּ֛יל בָּעֵ֥ת הַהִ֖יא יִדֹּ֑ם כִּ֛י עֵ֥ת רָעָ֖ה הִֽיא׃
֍ ֍ ֍
(יב) כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם – הפשעים הנעשים במזיד ובמרידה, הם מרובים בכמותם, בשונה מרוב בני האדם, שפשעיהם במזיד הם מועטים, וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם – והחטאים הנעשים בשוגג, מצד התאוה ויצר הרע, שאצל רוב בני האדם הם מועטים באיכות חומרתם, הרי אצלכם הם עצומים באיכותם. ומבאר את דבריו, כי הפשעים הנעשים במזיד ולהכעיס הם בכך שאתם צֹרְרֵי צַדִּיק – שונאים את מי שהוא צדיק, והיו מחייבים אותו בדין תמיד, על אף שלא קיבלו על כך שוחד, וזהו עוון הנעשה במזיד באופן תמידי. והחטא הנעשה מחמת יצרם הרע הוא בכך שהיו לֹקְחֵי כֹפֶר כדי לפטור את הרוצח מעונשו, ואף שלקיחת הכופר היא מחמת אהבת הממון, אך זו שגגה חמורה באיכותה, כיון שמחמת לקיחת הכופר היו ממלאים את כל הארץ ברוצחים, וְאֶבְיוֹנִים בַּשַּׁעַר הִטּוּ – היו מטים את דינם של האביונים הבאים לשער העיר, למקום המשפט, וכיון שלאביון אין ממון כלל, הרי הוא בא לדין על הכאות ורציחות, ואף על פי כן היטו את דינו מחמת שוחד ממון.
(יג) וכיון שהשתרשו כל כך בחטאיהם, לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל, שדרכו להוכיח את הרשעים, בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם – ישתוק ולא יוכיח את הרשעים, כִּי עֵת רָעָה הִיא, שהיו הורגים את המוכיחים אותם, וכיון שאין מי שיוכיח את העם ויישר את דרכו, אין תקוה שיחזרו בתשובה.
