טז לָ֠כֵן כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י צְבָאוֹת֙ אֲדֹנָ֔י בְּכָל־רְחֹב֣וֹת מִסְפֵּ֔ד וּבְכָל־חוּצ֖וֹת יֹֽאמְר֣וּ הוֹ־ה֑וֹ וְקָֽרְא֤וּ אִכָּר֙ אֶל־אֵ֔בֶל וּמִסְפֵּ֖ד אֶל־י֥וֹדְעֵי נֶֽהִי׃ יז וּבְכָל־כְּרָמִ֖ים מִסְפֵּ֑ד כִּֽי־אֶעֱבֹ֥ר בְּקִרְבְּךָ֖ אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ יח ה֥וֹי הַמִּתְאַוִּ֖ים אֶת־י֣וֹם יְהוָ֑ה לָמָּה־זֶּ֥ה לָכֶ֛ם י֥וֹם יְהוָ֖ה הוּא־חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר׃
֍ ֍ ֍
(טז) לָכֵן, כיון שאינכם שבים אל ה', כֹּה אָמַר ה', אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, אֲדֹנָי, בְּכָל רְחֹבוֹת – המקומות הרחבים שלפני הבתים שמתאספים בו האנשים, יהיה מִסְפֵּד, וּבְכָל חוּצוֹת – במקומות הצרים שמאחורי הבתים, שם יתאספו הנשים והטף שישמעו את ההספד, יֹאמְרוּ דרך צער הוֹ הוֹ, וְקָרְאוּ אפילו את האִכָּר משדהו אֶל האֵבֶל, כיון שבין כך לא תהיה לו עבודה בשדותיו, כי יהיו שוממים, וּמִסְפֵּד יקראו אֶל יוֹדְעֵי נֶהִי, כדי להגדיל את ההספד והצער.
(יז) וּבְכָל כְּרָמִים יהיה מִסְפֵּד, בשונה מהזמנים הרגילים שבהם היו מחוללים ושמחים בכרמים, וכל זה יהיה כִּי אֶעֱבֹר בְּקִרְבְּךָ להענישך, אָמַר ה'.
(יח) באותם זמנים ידעו ישראל מהנביאים שעתיד לבוא יום גדול לה', שבו יתגלה ה' בכבודו ויעניש את כל הגויים, ואז יוושעו ישראל תשועת עולמים, היו מתאוים ומצפים שיגיע אותו היום שיעבור ה' בקירבם, ועל כך אמר להם הנביא שהם טועים, הוֹי, הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה', לָמָּה זֶּה לָכֶם לחכות ליוֹם ה', והרי אותו היום העתיד לבוא הוא כאשר יהיו כל ישראל שלמים וצדיקים וראויים לגאולה, ואז יעבור ה' בקרבם ויעניש את הגויים, אבל היום הקרוב לבוא שבו יעבור ה' ביניהם, בעודם חוטאים ורשעים הוּא יהיה להם חֹשֶׁךְ, כי יעבור בקרבם להענישם ולהגלותם מארצם, וְלֹא אוֹר, ועל יום זה התנבא בפסוקים הקודמים, שיהיה מספד וקינה ברחובות [ובשונה מהיום העתיד לבוא בעת הגאולה השלימה, שרק תחילתו תהיה חושך ואילו אחריתו תהיה אור גדול של הגאולה, הרי יום זה יהיה להם חושך בלבד, ללא אור].
