יט כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָנ֥וּס אִישׁ֙ מִפְּנֵ֣י הָֽאֲרִ֔י וּפְגָע֖וֹ הַדֹּ֑ב וּבָ֣א הַבַּ֔יִת וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־הַקִּ֔יר וּנְשָׁכ֖וֹ הַנָּחָֽשׁ׃ כ הֲלֹא־חֹ֛שֶׁךְ י֥וֹם יְהוָ֖ה וְלֹא־א֑וֹר וְאָפֵ֖ל וְלֹא־נֹ֥גַֽהּ לֽוֹ׃ כא שָׂנֵ֥אתִי מָאַ֖סְתִּי חַגֵּיכֶ֑ם וְלֹ֥א אָרִ֖יחַ בְּעַצְּרֹֽתֵיכֶֽם׃
֍ ֍ ֍
(יט) וכיון שהיו עתידים ישראל לגלות מארצם שלש פעמים, המשיל עליהם משל זה, כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי, וּפְגָעוֹ הַדֹּב, וּבָא אל הַבַּיִת כדי לברוח גם מהדוב, וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר, וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ, וכך הנמלט מהגלות הראשונה יגלה בגלות השניה, והנמלט מהגלות השניה יגלה בגלות השלישית.
(כ) ואם כן למה לכם לחכות ליום ה', הֲלֹא עבורכם חֹשֶׁךְ הוא יוֹם ה', וְלֹא אוֹר, וְאָפֵל הוא אותו יום, וְלֹא נֹגַהּ לוֹ, כי לא יהיה בו אפילו אור מועט של כוכבים, כפי שיש בלילה רגיל.
(כא) וכיון שהיו ישראל בטוחים בקרבנות הם מקריבים, הוסיף לומר להם, שָׂנֵאתִי, מָאַסְתִּי את חַגֵּיכֶם [ולשון 'שנאה' היא על דברים שהיו שנואים מתחילתם, והם חגים שאינם לשם ה', ו'מיאוס' הוא בדבר שבתחילה היה רצוי ואחר כך נמאס, ואלו הם מועדי ה', שבתחילתם היו רצויים לפני ה', אך אחר שחטאו מאס ה' גם בחגים אלו], וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם – גם בימים שאתם נעצרים לפני ומקריבים קרבנות, לא יהיה לי הדבר לריח ניחוח.
