פרק ו א ה֚וֹי הַשַּֽׁאֲנַנִּ֣ים בְּצִיּ֔וֹן וְהַבֹּֽטְחִ֖ים בְּהַ֣ר שֹֽׁמְר֑וֹן נְקֻבֵי֙ רֵאשִׁ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֥אוּ לָהֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ ב עִבְר֤וּ כַֽלְנֵה֙ וּרְא֔וּ וּלְכ֥וּ מִשָּׁ֖ם חֲמַ֣ת רַבָּ֑ה וּרְד֣וּ גַת־פְּלִשְׁתִּ֗ים הֲטוֹבִים֙ מִן־הַמַּמְלָכ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה אִם־רַ֥ב גְּבוּלָ֖ם מִגְּבֻֽלְכֶֽם׃
֍ ֍ ֍
פרק ו (א) הוֹי, הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן – בני יהודה ובנימין היושבים בנחת בציון, ומכונים 'שאננים' כיון שלא היתה להם באותו זמן שום מלחמה מבחוץ [כי באותו זמן עדיין לא עלה מלך אשור על יהודה], וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן – בני עשרת השבטים היושבים בשומרון והגם שכבר היו להם מלחמות מכל מקום היו בטוחים על גבורתם, נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם – מפורסמים בשמותיהם שהם העמים הראשונים בגבורתם, יותר מכל הממלכות שהיו סביבם, ואם כן איך אירע הדבר שתחילה גלו הם מארצותיהם, לפני הגויים החלשים שסביבם, וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל – ובאו בית ישראל אל ארצות הגויים ההם, כיון שמלך אשור הגלה בתחילה חלק מישראל אל אותם ארצות, וחלקם הוגלו דרך הארצות הללו אל ארצות רחוקות יותר, וחלקם ברחו דרך ארצות אלו למקומות רחוקים, והרי בדרך הטבע היה ראוי שיקרה ההיפך, שתחילה ילחם מלך אשור בעמים החלשים יותר, ואחר כך ילחם במלכות ישראל ובמלכות יהודה שהיו מלכויות חזקות.
(ב) ומשיב על כך, שהיה הדבר בהשגחת ה', כדי שיעברו ישראל בגלויותיהם בכל הממלכות הללו, כי עִבְרוּ כַלְנֵה וּרְאוּ – בתחילה תיגלו לארץ 'כלנה' ותראו שהם יושבים עדיין בשלווה, וכאשר גלו גם יושבי כלנה, וּלְכוּ מִשָּׁם אל חֲמַת רַבָּה, וכשגלו גם יושבי חמת רבה המשיכו ישראל לגלות עמהם, וּרְדוּ אל גַת פְּלִשְׁתִּים, ועל ידי שתעברו בכל הממלכות הללו ותראו שהם גלו אחריכם, תתבוננו ותחשבו, הֲטוֹבִים – וכי טובים הגויים הללו בהנהגה הטבעית של מלכותם מִן הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה, של ישראל ויהודה, שמחמת כן לא קרב מלך אשור להלחם בהם תחילה, אִם רַב גְּבוּלָם מִגְּבֻלְכֶם – או שגבולות הגויים הללו ארוכים יותר מגבולות ישראל ויהודה, שמחמת כן נמנעו מלהלחם אתם, והרי אין הדבר כן, כי אין ממלכות הגויים הללו עדיפות מממלכות ישראל ויהודה בשום דבר, ואף על פי כן הקדים מלך אשור להלחם ולהגלות את ישראל ויהודה, ומכך תבינו שהיה הדבר בהשגחת ה', מחמת רוע מעלליכם.