ד כֹּ֤ה הִרְאַ֨נִי֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְהִנֵּ֥ה קֹרֵ֛א לָרִ֥ב בָּאֵ֖שׁ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וַתֹּ֨אכַל֙ אֶת־תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וְאָֽכְלָ֖ה אֶת־הַחֵֽלֶק׃ ה וָֽאֹמַ֗ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ חֲדַל־נָ֔א מִ֥י יָק֖וּם יַֽעֲקֹ֑ב כִּ֥י קָטֹ֖ן הֽוּא׃ ו נִחַ֥ם יְהוָ֖ה עַל־זֹ֑את גַּם־הִיא֙ לֹ֣א תִֽהְיֶ֔ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
֍ ֍ ֍
(ד) כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי אֱלֹהִים, וְהִנֵּה קֹרֵא לָרִב בָּאֵשׁ אֲדֹנָי אֱלֹהִים, כי החרב והדבר הצטיירו במחזה הנבואה כאש האוכלת בעם, וַתֹּאכַל אֶת היורדים לתְּהוֹם רַבָּה, והיינו אותם אנשים מישראל שירדו מארץ ישראל למצרים, העמוקה כתהום, וְאָכְלָה האש גם אֶת הַחֵלֶק – את אלו שנשארו בארץ ישראל, שהיא חלקם ונחלתם של ישראל.
(ה) ועתה כבר לא היה הנביא יכול לבקש מה' שיסלח לישראל, כי בחטא הרביעי כבר אין מוחלים, וָאֹמַר, אֲדֹנָי אֱלֹהִים, אף אם לא תסלח לישראל, חֲדַל נָא מלהענישם, כי מִי יָקוּם יַעֲקֹב – כיצד תהיה תקומה לעם ישראל, כִּי קָטֹן הוּא, ומצד זה שלא תהיה להם תקומה, תחדל מלהענישם.
(ו) ומחמת בקשת הנביא נִחַם ה' גם עַל זֹאת, גַּם הִיא לֹא תִהְיֶה, אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים.
