משנה
פועל הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּשְׁבָרָהּ, בֵּין אם הוא שׁוֹמֵר חִנָּם, כגון שהעבירה בחינם, ובֵּין אם הוא שׁוֹמֵר שָׂכָר, יִשָּׁבַע שלא פשע, ויפטר מתשלומי החבית (דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שומר חנם ישבע ושומר שכר ישלם). רַבִּי אֱלִיעֶזֶר [אוֹמֵר, אף אני שמעתי שכך הוא הדין, שזֶה וָזֶה – שומר חינם ושומר שכר יִשָּׁבַע שלא פשע], וְתָמֵיהַּ אֲנִי על הלכה זו, אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִשָּׁבַע, שהרי שומר שכר חייב אפילו בגניבה ואבידה, ואם כן מדוע נפטר הוא בשבועה שלא פשע, ואף שומר חנם כיצד יכול הוא להשבע שלא פשע, והרי בודאי נשברה החבית בפשיעתו [ובגמרא יבואר טעמו של תנא קמא].
גמרא
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁבוּעָה זוֹ האמורה במשנה אינה מעיקר הדין, כי באמת יש לחייב את הפועל שהעביר את החבית, וכדברי רבי אליעזר, אלא תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא, לפוטרו בשבועה, כיון שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אלא תחייבנו לשלם, אֵין לְךָ אָדָם שֶׁמַּעֲבִיר חָבִית לַחֲבֵירוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כיון שיחשוש שתישבר החבית ויתחייב בתשלומיה.
[בגמרא הובאה ברייתא בנידון זה, שם מבואר שלדעת רבי מאיר בין שומר חנם ובין שומר שכר נשבעים ונפטרים, וכדעת תנא קמא במשנתנו. ולדעת רבי יהודה שומר חנם ישבע ויפטר, ושומר שכר ישלם]. מבררת הגמרא, הֵיכִי מִשְׁתַּבַּע – מהו נוסח השבועה שצריך הפועל להשבע. אָמַר רָבָא, אומר הוא שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה שְׁבַרְתִּיהָ, שהרי אם שברה בכוונה מתחייב הוא בתשלומים אף אם אינו שומר כלל. ומבאר הרי"ף, וּמִסְתַּבְּרָא לָן – ומסתבר לנו לומר, דְּהָא דְרָבָא – נוסח שבועה זו שאמר רבא, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר הִיא – היינו כדעת רבי מאיר שבברייתא, האומר שבין שומר חנם ובין שומר שכר נשבע ונפטר, והיינו כיון דִּסְבִירָא לֵיהּ [-שהוא סובר], שנִתְקַל פּוֹשֵׁעַ הוּא, והפועל ששבר את החבית נחשב פושע בשמירת החבית, וּבְדִין הוּא דְלִישַׁלֵּם – ומעיקר הדין היה אפילו שומר חנם צריך לשלם, אֶלָּא תַּקִּינוּ רַבָּנָן דְמִשְׁתַּבַּע – תקנו חכמים שבין שומר חנם ובין שומר שכר ישבע שֶׁלֹּא שְׁבָרָהּ בְּכַוָנָה, וּמִיפְטַר, והטעם שתיקנו נוסח שבועה זה, דְּלֹא מָצִי לְאִישְׁתַּבּוֹעֵי דְּלֹא פָּשַׁע בָּהּ – כיון שלדעת רבי מאיר אינו יכול להשבע שלא פשע, דְּפוֹשֵׁעַ אִיהוּ גַּבָּהּ – שהרי נחשב הוא פושע בשמירתה. אֲבָל לְרַבָּנָן, והיינו לדעת חכמים במשנתנו, האומרים גם כן כדינו של רבי מאיר שבין שומר שכר ובין שומר חנם ישבעו ויפטרו, אך טעמם הוא אחר, דְּסָבְרִי – שהם סוברים שנִתְקַל לָאו פּוֹשֵׁעַ הוּא, אלא הרי זה כמו גניבה ואבידה, ומעיקר הדין שומר חנם פטור ושומר שכר חייב, ומכל מקום תקנו חכמים שגם שומר שכר ישבע ויפטר, לדבריהם הָכֵי מַשְׁבְּעִינַן לֵיהּ – כך משביעים את הפועל, שֶׁלֹּא בִּפְשִׁיעָה נִשְׁבְּרָה, ושבועה זו נשבע בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר ובֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם, שומר חנם נשבע כן ונפטר מעיקר הדין, ושומר שכר נשבע ונפטר מתקנת חכמים. [וְקַיְימָא לָן כְּוָותַיְיהוּ – ואנו פוסקים הלכה כדברי חכמים], וְלֵיתָא לִדְרַבִּי יְהוּדָה – ואין הלכה כדברי רבי יהודה שבברייתא, דְּאָמַר שׁוֹמֵר שָׂכָר מְשַׁלֵּם, דְקַיְימָא לָן – כיון שמקובל בידינו כלל זה, סְתָם דְּמַתְנִיתִין – אם הביאה המשנה דין מסוים בסתם, ללא שמו של התנא הסובר כן, וּמַחֲלֹקֶת דִּבְרַיְיתָא – ואילו בברייתא הובאה מחלוקת בדין זה, הֲלָכָה כִּסְתָם מַתְנִיתִין – ההלכה היא כפי שסתמה המשנה, ומשנתנו הביאה דעה זו שלא בשם תנא מסוים, שבין שומר חנם ובין שומר שכר נשבעים ונפטרים. וְעוֹד, תַּקָּנַת חֲכָמִים הוּא, שֶׁאִם אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, אֵין לְךָ אָדָם שֶׁמַּעֲבִיר חָבִית לַחֲבֵירוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם תמורת שכר [ולא יתכן שתקנו כן לגבי שומר חנם, שהרי לדעת חכמים נתקל אינו פושע, ושומר חנם נשבע ונפטר מעיקר הדין (רא"ש)].
