ט כִּֽי־הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְצַוֶּ֔ה וַֽהֲנִע֥וֹתִי בְכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֤ר יִנּ֨וֹעַ֙ בַּכְּבָרָ֔ה וְלֹֽא־יִפּ֥וֹל צְר֖וֹר אָֽרֶץ׃ י בַּחֶ֣רֶב יָמ֔וּתוּ כֹּ֖ל חַטָּאֵ֣י עַמִּ֑י הָאֹֽמְרִ֗ים לֹֽא־תַגִּ֧ישׁ וְתַקְדִּ֛ים בַּֽעֲדֵ֖ינוּ הָֽרָעָֽה׃ יא בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָֽדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ט) כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה, וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל – יתפזרו ישראל בין כל האומות, ודבר זה הוא לטובתם, שלא ייטמעו בתוך אומה אחת, וגם כדי שלא תשלוט עליהם שום אומה לכלותם, אלא כאשר יהרגו מהם במקום אחד, יישארו רבים במקום אחר, והנעתם מאומה לאומה תהיה כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה – כפי שמסננים את גרעיני החיטים בכברה, להפרידם מהפסולת, ובעוד שהפסולת נופלת דרך החורים הדקים שבכברה, וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ – גרעיני החיטה הטובים, הצוררים בתוכם את הקמח, לא יפלו ארצה אלא ישארו למעלה.
(י) ומבאר עתה מי המשול ל'פסולת' שתיפול מהכברה, בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי, שהם הפסולת, והם הכופרים בהשגחה העליונה, הָאֹמְרִים, לֹא תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה – הרעה הניגשת ובאה אלינו אינה כעונש על מעשינו הרעים, ולכן גם לא תמהר הרעה לבא בגלל החטאים, ובכך הם כופרים בהשגחה ובשכר ועונש, והם ימותו בחרב וייפרדו מקהל ישראל.
(יא) ובעת הגאולה, תצמח מלכות בית דוד בכמה שלבים, בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת – בתחילה תהיה התקומה כ'סוכה נופלת' בלבד, כלומר, כמלכות חלשה, כי יעמוד נשיא מבית דוד, שבתחילה יכריח את ישראל לעשות צדקה ומשפט, ואז עדיין תחשב ה'סוכה' של בית דוד כ'נופלת', ולא שלימה, אמנם לאחר מכן יקבלו כל ישראל את הנהגתו ברצון, וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן – יגדרו את פרצות הדור וַהֲרִסֹתָיו אָקִים – ועל ידי זה תהיה ה'סוכה' שלימה, ולא הרוסה, כי תהיה הנהגתו ברצון העם, ואחר כך תתגלה מלכות שמים בשלימותה, ודוד יהיה מלך על ישראל, ולא תהיה המלכות כסוכה עראית, אלא וּבְנִיתִיהָ – יבנה ה' את מלכות בית דוד כִּימֵי עוֹלָם – כפי שהיתה קודם לכן, בזמן מלכות דוד.
