כא חָנֻּ֬נִי חָנֻּ֣נִי אַתֶּ֣ם רֵעָ֑י כִּ֥י יַד־אֱ֝ל֗וֹהַּ נָ֣גְעָה בִּֽי׃ כב לָ֭מָּה תִּרְדְּפֻ֣נִי כְמוֹ־אֵ֑ל וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י לֹ֣א תִשְׂבָּֽעוּ׃ כג מִֽי־יִתֵּ֣ן אֵ֭פוֹ וְיִכָּֽתְב֣וּן מִלָּ֑י מִֽי־יִתֵּ֖ן בַּסֵּ֣פֶר וְיֻחָֽקוּ׃ כד בְּעֵט־בַּרְזֶ֥ל וְעֹפָ֑רֶת לָ֝עַ֗ד בַּצּ֥וּר יֵחָֽצְבֽוּן׃ כה וַֽאֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי גֹּ֣אֲלִי חָ֑י וְ֝אַֽחֲר֗וֹן עַל־עָפָ֥ר יָקֽוּם׃
֍ ֍ ֍
(כא) ולכן אני מבקש מכם, חָנֻּנִי חָנֻּנִי, אַתֶּם רֵעָי, כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי – מילאה אותי בנגעים.
(כב) ואם כן לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ אֵל, להוסיף ולהרע לי, ומוסיף ואומר בדרך מליצה, הרי כיון שהתמלא גופי נגעים, אם כן וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּעוּ, ואם כן מדוע תרדפו אחרי, הרי לא תהיה לכם כל הנאה בדבר.
(כג) ומחליט בדעתו ואומר, כי הגם שבדור הזה כולם דנים אותו לחובה, ואפילו רעיו ואוהביו, מִי יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי – הלואי וייכתבו כל טענותי, מִי יִתֵּן את דברי לכותבם בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ – יהיו חקוקים וישתמרו לדורות הבאים. (כד) ותהיה הכתיבה בְּעֵט בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת, לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן – ויהיו חצובים בסלע, כדי שיתקיימו לעולם.
(כה) ומבאר את התועלת שתהיה לו בכתיבה זו, וַאֲנִי יָדַעְתִּי בוודאות, כי גֹּאֲלִי חָי – ימצא ביום מן הימים אדם חי שיגאל את דמי ויריב את ריבי, לאחר שיראה את טענותי הכתובות ויצדיק אותי, וְאַחֲרוֹן עַל עָפָר יָקוּם – וגם אם יהיה זה אדם שיחיה בדור האחרון שיתקיים על עפר העולם, בכל אופן אני בטוח שיהיה אדם כזה שיצדיקני בעתיד, ולכן טוב הדבר שיחקקו הדברים על ספר ולוחות אבנים.
