ג) [המשך מומים השייכים בבהמה בלבד], חטיה [-שיניה] החיצונות שניקבו או שנפגמו, אף על פי שנשאר מקצתן, או שנגממו – שנחתכו. אם נעקרו חטיה [-שיניה] הפנימיות, ואין זה נחשב כמום שבסתר, שהרי בעת שהבהמה פותחת פיה וצווחת, הן נראין חסרין:
ד) אם ניטלו קרניה וזכרותן [-החלק הפנימי הממלא את הקרן] עמהן, ולא נשאר מהן כלום. אבל נקבה שיש לה קרנים, אף שבדרך כלל אין לה קרניים, אין זה מום וכשירה. אם נפגם העור שחופה את גיד הבהמה, בזכר. אם נפגמה הערוה של נקבה. [זנב הבהמה עשוי חוליות חוליות של עצמות וביניהם רווחים], אם נפגם הזנב מן העצם שבו, זהו מום, כיון שאין המקום מבריא, אבל לא מן הפרק שבין עצם לעצם, שאין זה מום, כיון שהוא מבריא. אם היתה ראש הזנב, בקצה המרוחק מהגוף, מפוצל לשנים, בשני עצמים. אם היה בין חוליא לחוליא שבזנבה רוחב מלא אצבע בשר. אם היה הזנב קצר, ועד כמה הוא נחשב קצר, בגדי, אם היה בזנבו חוליא אחת בלבד, הרי זה מום. שתים – היו בו שתי חוליות, כשר. ובטלה, אורך שתי חוליות הוא מום, היתה שלש חוליות, כשר. זנב הגדי שהיה רך ומדולדל, דומה לשל חזיר, הרי זה מום. וכן אם נשבר עצם מן הזנב, שזהו מום גלוי. אבל אם נשבר עצם מצלעותיו, כשר, מפני שאינו מום שבגלוי:
