טו כִּֽי־קָר֥וֹב יוֹם־יְהוָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֨יתָ֙ יֵעָ֣שֶׂה לָּ֔ךְ גְּמֻֽלְךָ֖ יָשׁ֥וּב בְּרֹאשֶֽׁךָ׃ טז כִּ֗י כַּֽאֲשֶׁ֤ר שְׁתִיתֶם֙ עַל־הַ֣ר קָדְשִׁ֔י יִשְׁתּ֥וּ כָֽל־הַגּוֹיִ֖ם תָּמִ֑יד וְשָׁת֣וּ וְלָע֔וּ וְהָי֖וּ כְּל֥וֹא הָיֽוּ׃ יז וּבְהַ֥ר צִיּ֛וֹן תִּֽהְיֶ֥ה פְלֵיטָ֖ה וְהָ֣יָה קֹ֑דֶשׁ וְיָֽרְשׁוּ֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֵ֖ת מוֹרָֽשֵׁיהֶֽם׃
֍ ֍ ֍
(טו) כִּי קָרוֹב יוֹם ה' עַל כָּל הַגּוֹיִם – קרוב הוא היום שבו ישיב ה' נקמה לכל הגויים על רעתם, ואז תקבל עונשך בכפליים, כי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ בפועל, כן יֵעָשֶׂה לָּךְ. ובנוסף לכך, גְּמֻלְךָ – ההתלהבות וההתפעלות של השנאה שבהם עשית את כל הצרות לישראל, יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ.
(טז) כִּי כַּאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם את כוס החימה עַל הַר קָדְשִׁי, כאמור בספר ירמיה (כה טו) "כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי, קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי, וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם", יִשְׁתּוּ כָל הַגּוֹיִם תָּמִיד, כי יעברו עליהם חורבנות רבים, עד שבאחרית הימים יגיע סופם, וְשָׁתוּ, וְלָעוּ – ידברו כשיכורים, וְהָיוּ כְּלוֹא הָיוּ, כי תתבטל מציאותם לגמרי.
(יז) ואחרי שהאומות שהחריבו את ציון וירושלים יוכחדו ויעברו מן העולם, וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה, כי לאט לאט יתקבצו נדחי ישראל מכל העולם, וְהָיָה קֹדֶשׁ, וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם – את ארץ ירושתם, היא ארץ ישראל.
