א. אבן או סלע שחשב עליהם מבע"י לפצוע בהם אגוזים ושקדים בשבת, אף על פי שלא יחדם לכך בפירוש אלא רק במחשבה בלבד, וגם יחדם לשבת זו בלבד, הרי זה מותר לטלטלם לכל צרכיו, לפי שהאבן או הסלע דרכם בכך וראויים להתיחד לכך לעולם, לפיכך די להם בהכנה קלה, דהיינו במחשבה לשבת זו בלבד. ואם נשתמש בה תשמיש זה מבע"י אפילו פעם אחת בלבד, הוכנה לכך אף על פי שלא חשב עליה לשבת זו, מאחר שנשתמש ועשה מעשה. אבל אבן או בקעת עץ שחשב עליהם מבע"י לכסות בהם פי החבית, כיון דלאו אורחייהו בהכי, אין מחשבתו מועלת כלום, ואפילו אם כבר נשתמש בהם תשמיש זה פעמים רבות בחול, אפ"ה כיון דלא יחדם בפירוש לתשמיש זה לעולם לכסות בהם פי חבית וכיוצא, אסור לטלטלם בשבת. אבל אם יחדם בפיו בפירוש לתשמיש זה לעולם, אז ירד עליהם תורת כלי, מאחר שנתייחדו לתשמיש זה לעולם:
מיהו אם יחדם לתשמיש זה לשבת זו בלבד ולא לעולם, אין זה מוריד עליהם תורת כלי אא"כ עשה בהם מעשה של תיקון שמוכיח דהם מוכנים ועומדים לכך, דאז מותר לטלטלם לצורך אותו דבר שהוכנו לו, אבל לא לצורך אחר. לפיכך אותם הנותנים בע"ש אבנים או לבנים סביב הקדרה של החמין שיאכלו בשבת, צריך ליחדם בפיו בפירוש לעולם, ובחול יצניעם וישמרם במקום אחר כדי להשתמש בהם תשמיש זה, ואז מותר לטלטלם בשבת בעת שמסיר הקדירה מעל הכירה, וצריך להזהיר בזה את בעלי בתים בדבר זה, שישמרו את האבנים ויהיו מיוחדים לכך בכל ערב שבת, ולא יזרקום עם אבנים שיש להם בחצר ויקחו בכל ערב שבת מאבנים שבחצר מן הבא בידם:
