הלכות איסורי המזבח, פרק ד, ה

ה) הרובע והנרבע, בין שהיתה הבהמה שלו ובין שהיתה של חבירו, בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשגגה, בין שהיתה הרביעה לפני ההקדשה של הבהמה לקרבן ובין שהיתה לאחר הקדישה, הרי זו אסורה למזבח. אבל המוקצה לעבודה זרה, רק אם אותה הבהמה היא שלו, והוקצה קודם שיקדיש, נפסל. אבל אם הקצה את של חבירו, או שהקצה את שלו אחר שהקדישו, הרי זה מותר, שאין אדם מקצה דבר שאינו שלו, ואינו יכול לאסור את בהמת חבירו, וכן לאחר שהקדיש את בהמתו לקרבן אינה נחשבת ברשותו, אלא ברשות הקדש, ואינו יכול לאוסרה.