ו) הנעבד – בהמה שנעבדה כעבודה זרה, בין שעבד בהמה שלו ובין שעבד בהמה של חבירו, בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשגגה, בין לפני הקדש – קודם ההקדשה, ובין לאחר הקדש, הרי זה אסור. וירעה עד שיפול בו מום קבוע, ויפדה בו, כמו שביארנו. והנעבד, הוא וכל מה שהיה עליו בעת שעבדוהו אסורין למזבח, שכל צפוי נעבד אסורין בהנאה. אבל המוקצה לעבודה זרה, רק הוא עצמו אסור ואילו מה שעליו מותר למזבח.
ז) המשתחוה להר, אף על פי שהוא [-ההר עצמו] מותר בהנאה, שאין אדם יכול לאסור את ההר, הרי אבניו של אותו הר אסורין לבניית המזבח. וכן המשתחוה למעיין הנובע בארצו [-בקרקע השייכת לו], הרי מימיו פסולין לנסך. אשרה [-עץ של עבודה זרה] שבטלה, אף שהיא מותרת בהנאה, מכל מקום אין מביאין ממנה גזרים [-גזרי עצים] למערכה שעל גבי המזבח. וכן המשתחוה לבהמה, כשם שנפסלה למזבח כך צמר שלה פסול לעשיית בגדי כהונה, וקרניה פסולין לחצוצרות, ושוקיה פסולים לחלילין, ובני מעיה פסולים לנימין – חוטים של כינורות, הכל פסול:
