ה) וכן אסור להקטיר על המזבח דבר מכל דברים אלו שאינן ראויין להקטרה, כגון בשר חטאות ואשמות, ושירי מנחות, וכיוצא בהן. מפי השמועה למדו שכל דבר שמקצתו לאישים – שחלק ממנו מוקטר על גבי המזבח, הרי שאריתו – מה שנשאר ממנו, אסור ב'בל תקטירו'.
ו) המקטיר איברי בהמה טמאה על גבי המזבח, לוקה. ואף על פי שאיסור הקרבתה לא נאמר בתורה בלשון 'לא תעשה', אלא מכלל עשה – הוא נלמד מתוך מצוות עשה, שהרי נאמר 'מן הטהורה' אכול – מותר לאכול, ו'מן הטהורה' הקרב – מותרת בהקרבה, ויש ללמוד מכך, הא [-אבל] בהמה טמאה, לא תאכל ולא תקריב, וכיון שהושווה איסור הקרבה לאיסור אכילה, יש ללמוד, כשם שלוקה על אכילת הטמאה, אף שהוא איסור הבא מכלל עשה, כמו שביארנו במקומו [לפי שבגמל, חזיר, שפן וארבנת נאמר איסור 'לא תעשה', אף שיש בהם סימן טהרה אחד, כל שכן שבבהמות שאין בהם אפילו סימן אחד, יש חיוב מלקות], כך לוקה על הקרבתה של בהמה טמאה. אבל המקריב איברי חיה טהורה, עובר בעשה ואינו לוקה. ומנין שהוא עובר בעשה, שנאמר 'מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם', ויש לדייק, הא – אבל מן החיה לא תקריבו, ולאו הבא מכלל [-הנלמד מתוך] מצוות עשה, הרי הוא כעשה, שאין לוקים עליו.
