ה וַֽיַּאֲמִ֛ינוּ אַנְשֵׁ֥י נִֽינְוֵ֖ה בֵּֽאלֹהִ֑ים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם֙ וַיִּלְבְּשׁ֣וּ שַׂקִּ֔ים מִגְּדוֹלָ֖ם וְעַד־קְטַנָּֽם׃ ו וַיִּגַּ֤ע הַדָּבָר֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ נִֽינְוֵ֔ה וַיָּ֨קָם֙ מִכִּסְא֔וֹ וַיַּֽעֲבֵ֥ר אַדַּרְתּ֖וֹ מֵֽעָלָ֑יו וַיְכַ֣ס שַׂ֔ק וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הָאֵֽפֶר׃ ז וַיַּזְעֵ֗ק וַיֹּ֨אמֶר֙ בְּנִֽינְוֵ֔ה מִטַּ֧עַם הַמֶּ֛לֶךְ וּגְדֹלָ֖יו לֵאמֹ֑ר הָֽאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה הַבָּקָ֣ר וְהַצֹּ֗אן אַֽל־יִטְעֲמוּ֙ מְא֔וּמָה אַ֨ל־יִרְע֔וּ וּמַ֖יִם אַל־יִשְׁתּֽוּ׃ ח וְיִתְכַּסּ֣וּ שַׂקִּ֗ים הָֽאָדָם֙ וְהַבְּהֵמָ֔ה וְיִקְרְא֥וּ אֶל־אֱלֹהִ֖ים בְּחָזְקָ֑ה וְיָשֻׁ֗בוּ אִ֚ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָֽרָעָ֔ה וּמִן־הֶֽחָמָ֖ס אֲשֶׁ֥ר בְּכַפֵּיהֶֽם׃ ט מִֽי־יוֹדֵ֣עַ יָשׁ֔וּב וְנִחַ֖ם הָֽאֱלֹהִ֑ים וְשָׁ֛ב מֵֽחֲר֥וֹן אַפּ֖וֹ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃ י וַיַּ֤רְא הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־מַ֣עֲשֵׂיהֶ֔ם כִּי־שָׁ֖בוּ מִדַּרְכָּ֣ם הָֽרָעָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם הָֽאֱלֹהִ֗ים עַל־הָֽרָעָ֛ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר לַֽעֲשׂוֹת־לָהֶ֖ם וְלֹ֥א עָשָֽׂה׃
֍ ֍ ֍
(ה) וַיַּאֲמִינוּ מיד אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים, ולא ביקשו מיונה שיתן להם אות או מופת, וַיִּקְרְאוּ צוֹם, וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם, להתפלל לה' שיסיר מעליהם את רוע הגזירה. ואמנם לא חזרו בתשובה, מאחר ולא הבינו כלל שהם חוטאים, ויונה לא הודיע להם זאת, כיון שסבר שהשליחות השניה ששלחו ה' להודיע שנינוה נהפכת, מבטלת את השליחות הראשונה, ששלחו להוכים על חטאיהם ולהחזירם בתשובה.
(ו) וַיִּגַּע [-הגיע] הַדָּבָר אֶל מֶלֶךְ נִינְוֵה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ, דרך ענווה, שאינו רוצה לשבת על כסא המלכות, וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ הנכבדת מֵעָלָיו, וַיְכַס את גופו בשַׂק, וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר, במקום לשבת על הכסא.
(ז) וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר – ציוה להכריז ולזעוק בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו, לֵאמֹר, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אשר ברשות האדם, הַבָּקָר וְהַצֹּאן, אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה בבית, והצאן והבקר אַל יִרְעוּ בשדות, וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ.
(ח) וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה, וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם, כי על הגזילה לא תועיל התשובה כל זמן שאין הגזלן מחזיר את גזילתו.
(ט) מִי יוֹדֵעַ – כל מי שיודע על עוון שיש בידו, יָשׁוּב עליו בתשובה, ועל ידי זה, כמו שיתחרטו הם על מעשיהם הרעים, וְנִחַם גם הָאֱלֹהִים אל מחשבתו להענישם, וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, וְלֹא נֹאבֵד.
(י) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה, והחזירו את הגזילות והחמס, אף על פי שלא חזרו בתשובה מחטא עבודה זרה, מכל מקום כיון שהתבטל הקטרוג של עוון הגזל, שהוא המקטרג בראש, וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם, וְלֹא עָשָׂה.
