ט אַ֣חַר זֶ֗ה שָׁ֠לַח סַנְחֵרִ֨יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֤וּר עֲבָדָיו֙ יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה וְהוּא֙ עַל־לָכִ֔ישׁ וְכָל־מֶמְשַׁלְתּ֖וֹ עִמּ֑וֹ עַל־יְחִזְקִיָּ֨הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וְעַל־כָּל־יְהוּדָ֛ה אֲשֶׁ֥ר בִּירֽוּשָׁלִַ֖ם לֵאמֹֽר׃ י כֹּ֣ה אָמַ֔ר סַנְחֵרִ֖יב מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר עַל־מָה֙ אַתֶּ֣ם בֹּֽטְחִ֔ים וְיֹֽשְׁבִ֥ים בְּמָצ֖וֹר בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ יא הֲלֹ֤א יְחִזְקִיָּ֨הוּ֙ מַסִּ֣ית אֶתְכֶ֔ם לָתֵ֣ת אֶתְכֶ֔ם לָמ֛וּת בְּרָעָ֥ב וּבְצָמָ֖א לֵאמֹ֑ר יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ יַצִּילֵ֕נוּ מִכַּ֖ף מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ יבהֲלֹא־הוּא֙ יְחִזְקִיָּ֔הוּ הֵסִ֥יר אֶת־בָּֽמֹתָ֖יו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָ֑יו וַיֹּ֨אמֶר לִֽיהוּדָ֤ה וְלִירֽוּשָׁלִַ֨ם֙ לֵאמֹ֔ר לִפְנֵ֨י מִזְבֵּ֧חַ אֶחָ֛ד תִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ וְעָלָ֥יו תַּקְטִֽירוּ׃ יג הֲלֹ֣א תֵֽדְע֗וּ מֶ֤ה עָשִׂ֨יתִי֙ אֲנִ֣י וַֽאֲבוֹתַ֔י לְכֹ֖ל עַמֵּ֣י הָֽאֲרָצ֑וֹת הֲיָכ֣וֹל יָֽכְל֗וּ אֱלֹהֵי֙ גּוֹיֵ֣ הָֽאֲרָצ֔וֹת לְהַצִּ֥יל אֶת־אַרְצָ֖ם מִיָּדִֽי׃ יד מִ֠י בְּֽכָל־אֱלֹהֵ֞י הַגּוֹיִ֤ם הָאֵ֨לֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הֶֽחֱרִ֣ימוּ אֲבוֹתַ֔י אֲשֶׁ֣ר יָכ֔וֹל לְהַצִּ֥יל אֶת־עַמּ֖וֹ מִיָּדִ֑י כִּ֤י יוּכַל֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם לְהַצִּ֥יל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדִֽי׃ טו וְעַתָּ֡ה אַל־יַשִּׁיא֩ אֶתְכֶ֨ם חִזְקִיָּ֜הוּ וְאַל־יַסִּ֨ית אֶתְכֶ֣ם כָּזֹאת֮ וְאַל־תַּֽאֲמִ֣ינוּ לוֹ֒ כִּי־לֹ֣א יוּכַ֗ל כָּל־אֱל֨וֹהַּ֙ כָּל־גּ֣וֹי וּמַמְלָכָ֔ה לְהַצִּ֥יל עַמּ֛וֹ מִיָּדִ֖י וּמִיַּ֣ד אֲבוֹתָ֑י אַ֚ף כִּ֣י אֱֽלֹהֵיכֶ֔ם לֹֽא־יַצִּ֥ילוּ אֶתְכֶ֖ם מִיָּדִֽי׃ טז וְעוֹד֙ דִּבְּר֣וּ עֲבָדָ֔יו עַל־יְהוָ֖ה הָֽאֱלֹהִ֑ים וְעַ֖ל יְחִזְקִיָּ֥הוּ עַבְדּֽוֹ׃ יז וּסְפָרִ֣ים כָּתַ֔ב לְחָרֵ֕ף לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֵֽאמֹ֨ר עָלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֵּֽאלֹהֵ֞י גּוֹיֵ֤י הָֽאֲרָצוֹת֙ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־הִצִּ֤ילוּ עַמָּם֙ מִיָּדִ֔י כֵּ֣ן לֹֽא־יַצִּ֞יל אֱלֹהֵ֧י יְחִזְקִיָּ֛הוּ עַמּ֖וֹ מִיָּדִֽי׃
֍ ֍ ֍
(ט) אַחַר זֶה, שנודע לסנחריב שחזקיהו המלך מכין את עצמו למלחמה, שָׁלַחסַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר את עֲבָדָיו יְרוּשָׁלַיְמָה, וְהוּא עַל לָכִישׁ – באותו זמן היה סנחריב נלחם בלכיש, וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ, ושלח את עבדיו עַל יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְיְהוּדָה, וְעַל כָּל יְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם, לֵאמֹר.
(י) כֹּה אָמַר סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, עַל מָה אַתֶּם בֹּטְחִים, וְיֹשְׁבִים בְּמָצוֹרבִּירוּשָׁלִָם.
(יא) הֲלֹא יְחִזְקִיָּהוּ מַסִּית אֶתְכֶם, לָתֵת אֶתְכֶם לָמוּת בְּרָעָב וּבְצָמָא, לֵאמֹר – והוא אומר שה' אֱלֹהֵינוּ יַצִּילֵנוּ מִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר.
(יב) הֲלֹא הוּא יְחִזְקִיָּהוּ אשר הֵסִיר אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו, וַיֹּאמֶר לִיהוּדָהוְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר, לִפְנֵי מִזְבֵּחַ אֶחָד תִּשְׁתַּחֲווּ, וְעָלָיו תַּקְטִירוּ [והחשיב זאת סנחריב למיעוט בכבוד ה', וחשב שמחמת כן לא יושיע אותו ה'. אמנם לפי האמת נהג חזקיהו כראוי, שהרי לאחר שנבנה בית המקדש נאסר להקריב קרבנות בבמות יחיד].
(יג) הֲלֹא תֵדְעוּ מֶה עָשִׂיתִי, אֲנִי וַאֲבוֹתַי, לְכֹל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת, הֲיָכוֹל יָכְלוּ אֱלֹהֵיגּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת לְהַצִּיל אֶת אַרְצָם מִיָּדִי.
(יד) מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הֶחֱרִימוּ אֲבוֹתַי, אֲשֶׁר יָכוֹל לְהַצִּיל אֶתעַמּוֹ מִיָּדִי, כִּי מחמת כן תחשבו שיוּכַל אֱלֹהֵיכֶם לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי.
(טו) וְעַתָּה, אַל יַשִּׁיא [-אל יפתה] אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ, וְאַל יַסִּית אֶתְכֶם כָּזֹאת, וְאַלתַּאֲמִינוּ לוֹ, כִּי לֹא יוּכַל כָּל אֱלוֹהַּ, כָּל גּוֹי וּמַמְלָכָה, לְהַצִּיל עַמּוֹ מִיָּדִי וּמִיַּדאֲבוֹתָי, אַף כִּי אֱלֹהֵיכֶם לֹא יַצִּילוּ אֶתְכֶם מִיָּדִי.
(טז) וְעוֹד דִּבְּרוּ עֲבָדָיו של סנחריב דברי חירוף וגידוף עַל ה' הָאֱלֹהִים, וְעַליְחִזְקִיָּהוּ עַבְדּוֹ.
(יז) וּסְפָרִים כָּתַב סנחריב לְחָרֵף לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֵאמֹר עָלָיו לֵאמֹר, כֵּאלֹהֵיגּוֹיֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ עַמָּם מִיָּדִי, כֵּן לֹא יַצִּיל אֱלֹהֵי יְחִזְקִיָּהוּ עַמּוֹ מִיָּדִי.
