י בְּגַת֙ אַל־תַּגִּ֔ידוּ בָּכ֖וֹ אַל־תִּבְכּ֑וּ בְּבֵ֣ית לְעַפְרָ֔ה עָפָ֖ר הִתְפַּלָּֽשִׁי׃ יא עִבְרִ֥י לָכֶ֛ם יוֹשֶׁ֥בֶת שָׁפִ֖יר עֶרְיָה־בֹ֑שֶׁת לֹ֤א יָֽצְאָה֙ יוֹשֶׁ֣בֶת צַֽאֲנָ֔ן מִסְפַּד֙ בֵּ֣ית הָאֵ֔צֶל יִקַּ֥ח מִכֶּ֖ם עֶמְדָּתֽוֹ׃ יב כִּֽי־חָ֥לָֽה לְט֖וֹב יוֹשֶׁ֣בֶת מָר֑וֹת כִּֽי־יָ֤רַד רָע֙ מֵאֵ֣ת יְהוָ֔ה לְשַׁ֖עַר יְרֽוּשָׁלִָֽם׃
֍ ֍ ֍
(י) אחרי שאמר שראוי לעשות הספד ובכי, חוזר ומזהיר, בְּגַת, שהיא עיר שהיתה שייכת לפלשתים, ונלקחה מהם על ידי עוזיהו מלך יהודה, אַל תַּגִּידוּ את הדבר, בָּכוֹ אַל תִּבְכּוּ שם, כדי שלא ישמעו את הדבר הפלשתים הסמוכים לגת, ויתחזקו להילחם בכם, אלא רק בְּבֵית לְעַפְרָה – בבתים של העיר עפרה, הנמצאת בנחלת בנימין (יהושע יח כג), שהיא רחוקה מגבול פלשתים, שם תספידו ותבכו, ובעָפָר הִתְפַּלָּשִׁי – התגלגלי והתכסי בעפר, דרך צער [והזכיר את העיר עפרה, שהיא מלשון עפר, לשון נופל על לשון].
(יא) ומתנבא עתה על שתי ערים, האחת היא שפיר, שם נכנעו היושבים לפני האויב ללא קרב, ולכן לא הרגם אלא רק הפשיטם ערומים דרך בזיון, והשניה היא צאנן, שם סגרו את חומות העיר ונלחמו באויב, ולכן כשכבש את העיר הרג את כולם, ועל כך אומר, עִבְרִי לָכֶם, יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר, עֶרְיָה בֹשֶׁת, כלומר, מדבר הוא עתה אל גילוי הבושת כאל דבר שיש לו מציאות בפני עצמו, ואומר לו לעבור אל יושבי העיר שפיר, כי שם יהיו האנשים מגולי בושת על ידי האויב, אך לא יעבור אל העיר צאנן, מאחר ושם לא יימצאו אנשים כלל, כי לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן להכנע לפני האויב, ואף שהרג האויב את כל יושבי הבתים שמחוץ לחומה, והיה מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל – כל יושבי בתי העיר צאנן שמחוץ לחומה הספידו את הרוגיהם, לא יצאו שאר האנשים מן החומה, וכשגבר עליהם האויב הרג את כולם, ולכן המספיד יִקַּח מִכֶּם את עֶמְדָּתוֹ, כלומר, יקח את מקום עמידתו מהעיר צאנן, כי יעמוד ברחובותיה להספיד על ההרג הרב שעשה בהם האויב.
(יב) והטעם שלא נכנעו יושבי צאנן לפני האויב, כִּי חָלָה [-קיוותה] לְטוֹב יוֹשֶׁבֶת מָרוֹת – יושבת העיר צאנן שמרתה ומרדה באויב ולא רצתה להימסר לידו, ותקוותה היתה שיבואו אנשי חיל מירושלים לעזור לה. והטעם שלבסוף לא באו אנשי ירושלים לעזרתה, כִּי יָרַד רָע מֵאֵת ה' לְשַׁעַר יְרוּשָׁלִָם, ומנע מאנשי ירושלים לצאת לעזרת יושבי צאנן.
