ז) קרבן העוף, אינו טעון סמיכה. וכן כל המעות שדינן שיפלו לתיבות של נדבה, שכבר ביארנו בהלכות שקלים שכולן יבואו עולות, אין בעל אותן המעות סומך על אותה העולה, ואינו מביא עליה נסכים, אלא נסכיה משל צבור. ואף על פי שהיה כהן, וסתם כהן המביא קרבן, עבודתו ועורו שייכים לו, מכל מקום בבהמת קרבן זו עבודתה ועורה של אנשי משמר.
ח) הכל סומכין על קרבנם, חוץ מחרש, שוטה, וקטן, ועבד כנעני, ואשה, וסומא, ונכרי. ואין השליח להביא את הקרבן סומך, שאין סמיכה אלא בבעלים עצמו, ולא בשלוחו, שנאמר 'וסמך ידו', לא יד אשתו ולא יד עבדו ולא יד שלוחו.
