י כִּ֚י עַד־סִירִ֣ים סְבֻכִ֔ים וּכְסָבְאָ֖ם סְבוּאִ֑ים אֻ֨כְּל֔וּ כְּקַ֥שׁ יָבֵ֖שׁ מָלֵֽא׃ יא מִמֵּ֣ךְ יָצָ֔א חֹשֵׁ֥ב עַל־יְהוָ֖ה רָעָ֑ה יֹעֵ֖ץ בְּלִיָּֽעַל׃ יב כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִם־שְׁלֵמִים֙ וְכֵ֣ן רַבִּ֔ים וְכֵ֥ן נָג֖וֹזּוּ וְעָבָ֑ר וְעִ֨נִּתִ֔ךְ לֹ֥א אֲעַנֵּ֖ךְ עֽוֹד׃ יג וְעַתָּ֕ה אֶשְׁבֹּ֥ר מֹטֵ֖הוּ מֵֽעָלָ֑יִךְ וּמֽוֹסְרֹתַ֖יִךְ אֲנַתֵּֽק׃ יד וְצִוָּ֤ה עָלֶ֨יךָ֙ יְהוָ֔ה לֹֽא־יִזָּרַ֥ע מִשִּׁמְךָ֖ ע֑וֹד מִבֵּ֨ית אֱלֹהֶ֜יךָ אַכְרִ֨ית פֶּ֧סֶל וּמַסֵּכָ֛ה אָשִׂ֥ים קִבְרֶ֖ךָ כִּ֥י קַלּֽוֹתָ׃
֍ ֍ ֍
(י) ואותו שטף מים [המוזכר בפסוק ח'] שבא על נינוה, הבהיל את סרדנאפל מלך נינוה, כִּי עַד סִירִים סְבֻכִים – וסידר מערכת של קוצים יבשים בחצר ארמונו, לשרוף את עצמו ואת כל בני ביתו, וּכְסָבְאָם – ולאחר ששתו יין כדרכם, והגם שהגיעו לשריפה זו בעודם סְבוּאִים – שתויים ומלאים לחות מהיין, אֻכְּלוּ כְּקַשׁ יָבֵשׁ מָלֵא – נשרפו מיד כאילו היו קש יבש, שהתמלאו ימי גידולו, שאז הוא יבש לגמרי ונשרף במהירות.
(יא) מִמֵּךְ העיר נינוה, יָצָא הרשע הזה, החֹשֵׁב עַל ה' רָעָה, לכפור במציאותו ובהשגחתו, יֹעֵץ בְּלִיָּעַל – יועץ עצות רעות, לפרוק כל עול, ולעשות את כל התועבות.
(יב) כֹּה אָמַר ה', אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים – אפילו שהיו אנשי נינוה שלמים ומרובים, כי לא נחסר מהם איש, כיון שלא נלחמו בהם כלל, והיו עם רב, וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר – אף על פי כן נגוזו אנשי נינוה וברחו מהעיר, כפי שעבר משם מלכם. ופונה עתה לישראל ואומר להם, וְעִנִּתִךְ – מה שעיניתי אתכם על ידי מלכות אשור, לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד, כי מלך זה היה האחרון למלכי אשור.
(יג) וְעַתָּה, אֶשְׁבֹּר מֹטֵהוּ של מלך אשור מֵעָלָיִךְ, הוא העול של המס והעבדות שהיה לו על ישראל, וּמוֹסְרֹתַיִךְ אֲנַתֵּק – אותן מוסירות של פחד ממלכות אשור שהייתם כקשורים בהם, אנתקם מעליכם.
(יד) וְצִוָּה עָלֶיךָ [על סרדנאפל מלך אשור] ה', לֹא יִזָּרַע מִשִּׁמְךָ עוֹד – לא יהיה מזרעך עוד מלך שיקרא על שמך, כי נמחה הוא וזרעו, מִבֵּית אֱלֹהֶיךָ אַכְרִית פֶּסֶל וּמַסֵּכָה, כי היתה דרכם להניח בבית העבודה זרה פסלים בדמותו של המלך, שהיו מייחסים כוחות עליונים ואלוהיים למלכיהם, ובהיפך יהיה, כי פסל ומסיכה אלו אָשִׂים על קִבְרֶךָ, כפי שעשו הנלחמים בו לאחר מותו, ששמו על קברו פסל של גנאי, כִּי קַלּוֹתָ – כי הוקל כבודך והתבזית מאד.
