א הִנֵּ֨ה עַל־הֶֽהָרִ֜ים רַגְלֵ֤י מְבַשֵּׂר֙ מַשְׁמִ֣יעַ שָׁל֔וֹם חָגִּ֧י יְהוּדָ֛ה חַגַּ֖יִךְ שַׁלְּמִ֣י נְדָרָ֑יִךְ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֥יף ע֛וֹד לַֽעֲבָר־בָּ֥ךְ בְּלִיַּ֖עַל כֻּלֹּ֥ה נִכְרָֽת׃ ב עָלָ֥ה מֵפִ֛יץ עַל־פָּנַ֖יִךְ נָצ֣וֹר מְצוּרָ֑ה צַפֵּה־דֶ֨רֶךְ֙ חַזֵּ֣ק מָתְנַ֔יִם אַמֵּ֥ץ כֹּ֖חַ מְאֹֽד׃ ג כִּ֣י שָׁ֤ב יְהוָה֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַֽעֲקֹ֔ב כִּגְא֖וֹן יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י בְקָקוּם֙ בֹּֽקְקִ֔ים וּזְמֹֽרֵיהֶ֖ם שִׁחֵֽתוּ׃
֍ ֍ ֍
פרק ב
(א) בזמן מלכותו של סרדנאפל על נינוה, לקחו שרי צבאו בשבי את מנשה מלך יהודה, כמובא בספר דברי הימים (ב' ל"ג י"א) 'וַיָּבֵא ה' עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים, וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה', ולאחר מכן חזר מנשה בתשובה, וכשהתקבלה תפילתו כבשו המורדים את נינוה והוציאוהו ממאסרו, וחזר למלכותו בירושלים, שנאמר (שם י"ב-י"ג) 'וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו, וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו. וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו, וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ, וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ, וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים'. ועל אותו הזמן אומר הנביא, לאחר שהתייראו ישראל ממלך אשור שרצה להכניע את כל מלכות יהודה, הִנֵּה עַל הֶהָרִים, רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, המספר על מפלתו של סרדנאפל מלך אשור, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, כי אין עוד פחד מהגויים, ובאותו זמן חזר מנשה בתשובה והחזיר עמו בתשובה את כל ישראל, ולכן, חָגִּי ארץ יְהוּדָה את חַגַּיִךְ, כי בנו את המזבח מחדש, ועבדו את ה' בהקרבת הקרבנות כראוי, שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ, כי בהיות מנשה אסור בבבל נדר נדרים לעבוד את ה' כראוי, כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל, והוא כינוי למלך אשור, שהיה איש רע ובליעל, כי כֻּלֹּה נִכְרָת, הוא וביתו.
(ב) עָלָה מֵפִיץ עַל פָּנַיִךְ – כי עלה מעל פניך אותו מלך שרצה להפיץ את כל העם בגולה, נָצוֹר מְצוּרָה – ועתה אותו מלך הוא נמצא במצור על ידי שרי הצבא שלו, שמרדו בו, על כן צַפֵּה על הדֶרֶךְ לשמוע בשורה טובה על מפלתו, חַזֵּק מָתְנַיִם ואַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד, כי תשמע בשורות טובות.
(ג) כִּי שָׁב [-השיב] ה' אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב, שהם עשרת השבטים, שניתנה להם רשות לשוב מארץ שביים אל ארץ ישראל, ויהיו כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל, שהם אנשי מלכות יהודה, שלא גלו כלל, כִּי עד עתה בְקָקוּם בֹּקְקִים – היו דומים לגפן שרוקנו אותה מפירותיה, וזה משל לכך שנטלו מהם את כל ממונם ורכושם, וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ – והשחיתו אף את ענפי הגפן, כדי שלא תוכל עוד לעשות פירות, וזה משל לכך שהגלו אותם מארצם ועקרום ממקומם.
