ז שַֽׁעֲרֵ֥י הַנְּהָר֖וֹת נִפְתָּ֑חוּ וְהַֽהֵיכָ֖ל נָמֽוֹג׃ ח וְהֻצַּ֖ב גֻּלְּתָ֣ה הֹֽעֲלָ֑תָה וְאַמְהֹתֶ֗יהָ מְנַֽהֲגוֹת֙ כְּק֣וֹל יוֹנִ֔ים מְתֹֽפְפֹ֖ת עַל־לִבְבֵהֶֽן׃ ט וְנִֽינְוֵ֥ה כִבְרֵֽכַת־מַ֖יִם מִ֣ימֵי הִ֑יא וְהֵ֣מָּה נָסִ֔ים עִמְד֥וּ עֲמֹ֖דוּ וְאֵ֥ין מַפְנֶֽה׃
֍ ֍ ֍
(ז) לאחר שהתבצר המלך עם חייליו בעיר נינוה, שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת נִפְתָּחוּ, כי הציף נהר החידקל את העיר, וְהַהֵיכָל נָמוֹג – המלך ובני היכלו נמוגו מפחד, כיון שמכשפיו אמרו לו שבעת שיציף הנהר את העיר, יימסר ביד האויב.
(ח) ומחמת כן החליט המלך לשרוף את עצמו עם בני ביתו כדי שלא יימסרו ביד האויבים, וְהֻצַּב גֻּלְּתָה הֹעֲלָתָה – המלכה, המכונה בלשונם 'גלתה', בעגלת הצב שלה, שזו כרכרה מפוארת ומכוסה, הועלתה על המוקד להשרף, וְאַמְהֹתֶיהָ, שגם הם נשרפו איתה, מְנַהֲגוֹת – מקוננות כְּקוֹל יוֹנִים, מְתֹפְפֹת עַל לִבְבֵהֶן.
(ט) וְנִינְוֵה נעשתה על ידי נהר החידקל כִבְרֵכַת מַיִם, אמנם לפי האמת לא היה בכך כל דבר משונה ומראה על רעה, כי מִימֵי הִיא – מימים קדמונים היה מנהג הנהר כן, שבכל תקופה מסוימת מציף הוא את העיר, ואף על פי כן האמינו לקוסמים ולמכשפים שאמרו שיש בכך סימן רע, וְהֵמָּה נָסִים – וכל יושבי נינוה הנותרים ברחו מהעיר, והמורדים שכבשו את העיר לא רצו לעשות להם כל רע, וקראו להם עִמְדוּ עֲמֹדוּ, כי לא היתה כוונתם להילחם ביושבי העיר אלא רק להסיר את סרדנאפל המלך מגדולתו, וְאֵין מַפְנֶה – אך לא היה מי שיפנה אליהם להקשיב לדבריהם, כי אחזתם רעדה, ונמלטו כולם.
