ה) ושריפת כל הנשרפין כשירה בזר, וכשירה בלילה. וכל הנשרפין חוץ לעזרה, כל העצים כשרין לשריפתן, ואפילו בקש ובגבבא [-עצים קטנים נאספים מן השדה], שנאמר 'על עצים באש', אש מכל מקום – כל אש שהיא, ולמה נאמר 'עצים', להוציא – למעט את הסיד שאינו אש, אלא שורף מחמת חריפותו, ואת הרמץ – גחלים, שאינם אש.
ו) חטאת העוף כיצד היתה נעשית, מולק אותה בקרן דרומית מערבית של המזבח, כמו שביארנו, ויורד בצפורנו עד שיחתוך הסימנין או אפילו רק רוב אחד מהן, ואינו מבדיל הראש מן הגוף. ואם הבדיל, פסל את הקרבן, ולוקה, שנאמר 'ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל'. ומזה מדמה על קיר המזבח, למטה מאמצעו של המזבח, והיינו למעלה מחוט הסיקרא, ועל ידי זה שירי הדם מתמצים – יורדים על היסוד שבתחתית המזבח, שנאמר 'והנשאר בדם ימצה על יסוד המזבח', מכלל שהנתינה צריכה להיעשות על אותו קיר במזבח שהשירין שלו מתמצין אל יסוד, וזהו קיר התחתון, שתחת חוט הסיקרא, [ומאחר והצריכה התורה שיזוב הדם אל הסובב, ודאי כוונתה לקיר התחתון, אבל אם ימצה את הדם על הקיר העליון, שמעל חוט הסיקרא, יתכן שלא יזוב הדם אל היסוד אלא אל הסובב, כגון שיזה למעלה מהסובב, שהיה גבוה אמה מחוט הסיקרא].
