פרק לא א בְּ֭רִית כָּרַ֣תִּי לְעֵינָ֑י וּמָ֥ה אֶ֝תְבּוֹנֵ֗ן עַל־בְּתוּלָֽה׃ ב וּמֶ֤ה ׀ חֵ֣לֶק אֱל֣וֹהַּ מִמָּ֑עַל וְֽנַחֲלַ֥ת שַׁ֝דַּ֗י מִמְּרֹמִֽים׃ ג הֲלֹא־אֵ֥יד לְעַוָּ֑ל וְ֝נֵ֗כֶר לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃
֍ ֍ ֍
פרק לא
(א) עתה מתחיל איוב להוכיח שלא חטא שום חטא שמחמתו היה ראוי לעונשים ויסורים גדולים כל כך. ועל מה שאמר 'ויהי לאבל כינורי', שהיתה דרכו לנגן בכינור לשמח חתן וכלה, ועתה היה לאבל על מות בניו, לא יתכן שאירע לו כן כעונש על כך שחטא בעת הניגון וחמד את הכלה, שהרי בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי, וּמָה – ולשם מה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה, והרי עשיתי כן רק כדי לשמח את החתן והכלה, ולא כדי לתור אחרי עיני.
(ב) וּמֶה חֵלֶק – מה השכר שנתן לי עבור זה אֱלוֹהַּ מִמָּעַל, וכי זהו השכר הראוי לי, וְנַחֲלַת – ומה הנחלה שהנחיל לי שַׁדַּי מִמְּרֹמִים, במיתת הבנים.
(ג) הֲלֹא אֵיד – והרי צער זה שבא עלי, היה ראוי לְעַוָּל – לאדם עושה עוולות, וְנֵכֶר – וייחשב עונש זה של מיתת הבנים כדבר נכרי וזר, אפילו אם היה קורה לְפֹעֲלֵי אָוֶן.
