יא) כל העולין בכבש למזבח, עולין דרך ימין ומקיפין והולכים במקום המיוחד להילוך הכהנים, ויורדין דרך שמאל. חוץ מן העולה לאחד משלשה דברים אלו, שנעשים למעלה בקרן זו – דרומית מערבית, שהן עולין ונפנין על השמאל לקרן זו, ועושין מלאכתן, וחוזרין לעקב – חוזרים על עקבותיהם, באותה דרך שעלו בה. ומפני מה נפנין לשמאל, כדי שיפגעו בקרן מערבית דרומית תחלה, שאם נפנין על ימין, ומקיפין את כל המזבח עד שיגיעו לקרן דרומית מערבית, יש חשש שמא יתעשן המים והיין של הניסוך, כלומר שיפוג טעמן וריחן מחמת העשן, או שמא ימות העוף בעשן המזבח.
יב) לפיכך, המנסך מים או יין, כשהוא מקיף את המזבח [והיינו כהן גדול, שיש לו רשות לילך כרצונו, ויושיטו לו את הנסכים כשירצה, והוא רשאי להקיף את המזבח מימין] לא יהיה בידו כלום, ומתחיל ומקיף מקרן דרומית מזרחית לקרן מזרחית צפונית, ומשם לצפונית מערבית, ולמערבית דרומית ועדיין לא יהיה בידו כלום, וכשמגיע לקרן למערבית דרומית נותנין לו את המים או היין בידו, ומנסך. ואם לא הקיף את המזבח כולו, עולה ופונה על שמאלו, ועושה מלאכתו ויורד.
