יד. אם יש לפניו אוכל ופסולת, ורוצה לברור הפסולת להאכילה לבהמה לאלתר, הרי זה בורר הפסולת מתוך האוכל, יען מאחר דעתה הוא רוצה בפסולת כדי להאכילה לבהמה, חשיבה הפסולת אוכל, והו"ל בורר אוכל מתוך פסולת, וכנז' במש"ז סי' שי"ט סק"ה יע"ש, ולפ"ז אם יש לפניו אוכל ופסולת והוא רוצה עתה באוכל לאכלו לאלתר, ורוצה ג"כ בפסולת עתה להאכילה לבהמה לאלתר, כיצד יעשה, אם האוכל מרובה על הפסולת שהוא מאכל הבהמה, יברר הפסולת דלמעוטי בטרחא עדיף, ואם הפסולת שהוא מאכל בהמה מרובה על האוכל שהוא מאכל אדם, יברור האוכל משום למעוטי בטרחא, ואם שניהם שוים יעשה כרצונו, כן העליתי בסה"ק מקבציאל. מיהו כתבתי שם אם הוא בורר הפסולת מתוך האוכל יעשה בצנעה מפני החשד, דהרואה אינו יודע שיש לו צורך עתה בפסולת להאכילה לבהמה, וחושב דאין לו צורך בה ועובר על איסור תורה, דבורר פסולת מאוכל גם לאלתר אסור, ומצינו בהלכות שבת דחשו משום מראית העין בכמה דברים, וכדאיתא בסי' רמ"ד ורמ"ו, וכן חשו בשטיחת בגדים וכיוצא, ואין לומר דאין לגזור גזרות מדעתנו דהא מצינו להט"ז בסי' ש"ך ס"ק י"ב, דאסר לשאוב מן הנשפך על המפה בתוך הכף, ופירש הגאון מש"ז ז"ל טעמו של הט"ז, משום מראית העין יע"ש, ולכן גם בכה"ג יש לחוש משום מראית העין, לכך כתבתי דעושה בצנעה, בשביל שלא ראיתי דבר זה מפורש להדיא בפוסקים, ומ"מ נראה דאם בורר הפסולת לצורך הבהמה, ומניח את הפסולת לתוך הסל המיוחד להאכיל בו את הבהמה, אין לחוש משום מראית העין, דהכלי מוכיח דבעי ליה לבהמה, ומצינו כיוצא בזה בגמרא דביצה דאמרינן שובכו מוכיח עליו, וכן מצינו עוד כיוצא בזה, כן העליתי בסה"ק מקבציאל בס"ד:
תפריט
תפריט
שלישי
ה' אלול התשפ"ו
