כב) ואף שלכתחילה יש לאפות את לחמי התודה בחלוקה של ארבעים חלות, עשר מכל מין, מכל מקום לחמי תודה שאפה אותן ארבע חלות גדולות, אחת מכל מין, יצא ידי חובתו, לא נאמר שיש לאפותן ארבעים אלא למצוה – לכתחילה. והוא – ובתנאי שיפריש החלה שלהן, הניתנת לכהן, אחת מכל קרבן כשהן בצק, ויאפה חלק זה בנפרד, שאין מפרישין פרוסה מתוך חלה אפויה, שנאמר 'אחד מכל קרבן', שלא יטול פרוס.
כג) וכיצד הוא מעשה אפיית הלחם הבא עם איל נזיר, לוקח ששה עשרונות ושני שלישי עשרון, ועושה מהן עשרים חלות שוות, והכל נאפה מצה, עשרה רקיקין משוחין בשמן, ועשר חלות לותת [-משרה ברותחין] הסולת שלהן בשמן. והכל נעשה מאפה תנור. ושמן שלהן רביעית, ושיעור זה הלכה למשה מסיני. והכהן לוקח מהן שתי חלות, אחת מכל מין.
כד) שני מיני לחם שבנזיר, וארבעה מיני לחם שבתודה, מעכבין זה את זה. ומעשה הלחם של שניהן נעשה חוץ לעזרה.
