טו) היה קורא קריאת שמע בבית, ונסתפק לו אם יש שם צואה או מימי רגלים או אין שם, הרי זה מותר לקרות. היה קורא באשפה, ונסתפק לו אם יש שם צואה או אין שם, לא יקרא עד שיבדוק, שחזקת האשפה שהיא מקום הטנופת. אבל ספק אם יש שם מי רגלים, אפילו באשפה מותר לקרות:
טז) כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומי רגלים עד שירחיק, כך אסור לקרות כנגד הערוה, עד שיחזיר פניו. אפילו כותי או קטן, לא יקרא כנגד ערותן. אפילו מחיצה של זכוכית מפסקת, הואיל והוא רואה אותה, אסור לקרות עד שיחזיר פניו. וכל גוף האשה נחשב לענין זה כערוה, לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא, ואפילו אשתו, ואם היה מגולה טפח מגופה, לא יקרא כנגדה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
