יא נוֹרָ֤א יְהוָה֙ עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֣י רָזָ֔ה אֵ֖ת כָּל־אֱלֹהֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְיִשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקוֹמ֔וֹ כֹּ֖ל אִיֵּ֥י הַגּוֹיִֽם׃ יב גַּם־אַתֶּ֣ם כּוּשִׁ֔ים חַֽלְלֵ֥י חַרְבִּ֖י הֵֽמָּה׃ יג וְיֵ֤ט יָדוֹ֙ עַל־צָפ֔וֹן וִֽיאַבֵּ֖ד אֶת־אַשּׁ֑וּר וְיָשֵׂ֤ם אֶת־נִֽינְוֵה֙ לִשְׁמָמָ֔ה צִיָּ֖ה כַּמִּדְבָּֽר׃ יד וְרָֽבְצ֨וּ בְתוֹכָ֤הּ עֲדָרִים֙ כָּל־חַיְתוֹ־ג֔וֹי גַּם־קָאַת֙ גַּם־קִפֹּ֔ד בְּכַפְתֹּרֶ֖יהָ יָלִ֑ינוּ ק֠וֹל יְשׁוֹרֵ֤ר בַּֽחַלּוֹן֙ חֹ֣רֶב בַּסַּ֔ף כִּ֥י אַרְזָ֖ה עֵרָֽה׃ טו זֹ֠֞את הָעִ֤יר הָֽעַלִּיזָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָבָ֔הּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד אֵ֣יךְ ׀ הָֽיְתָ֣ה לְשַׁמָּ֗ה מַרְבֵּץ֙ לַֽחַיָּ֔ה כֹּ֚ל עוֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשְׁרֹ֖ק יָנִ֥יעַ יָדֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(יא) נוֹרָא ה' עֲלֵיהֶם – אז ייראו הגויים מה', כִּי רָזָה – הכחיש והחליש אֵת כָּל אֱלֹהֵי הָאָרֶץ, ויראו כולם שאין ממש באלוהיהם, וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, כֹּל אִיֵּי הַגּוֹיִם.
(יב) גַּם אַתֶּם, כּוּשִׁים, שחרפתם וגידפתם את ישראל, ולכן חַלְלֵי חַרְבִּי הֵמָּה – יהיו גם הם מחללי חרב ה'.
(יג) וְיֵט ה' את יָדוֹ עַל צָפוֹן, וִיאַבֵּד אֶת אַשּׁוּר הנמצאים בצד צפון, שהרעו לישראל, וְיָשֵׂם אֶת נִינְוֵה לִשְׁמָמָה, צִיָּה כַּמִּדְבָּר, ודבר זה התקיים בזמן נבוכדנצר, שהחריב את נינוה.
(יד) ולא ידורו שם בני אדם כלל, וְרָבְצוּ בְתוֹכָהּ [-בתוך נינוה] עֲדָרִים, כָּל חַיְתוֹ גוֹי, גַּם קָאַת גַּם קִפֹּד [-מיני עופות השוכנים במקומות שוממים] יהיו בְּכַפְתֹּרֶיהָ [-במשקופי הדלתות] יָלִינוּ, קוֹל העופות המשוררים יְשׁוֹרֵר בַּחַלּוֹן, חֹרֶב ישכון בַּסַּף של הבתים, כִּי אַרְזָה עֵרָה – כי הארזים שמהם עשויים הבתים יהיו מגולים מרוב השממון.
(טו) וכל הרואה את נינוה באותו זמן, יאמר, זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה, הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד, אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה [-לשממה], מַרְבֵּץ לַחַיָּה, כך יאמר כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ, יִשְׁרֹק דרך פליאה, יָנִיעַ יָדוֹ.
