משנה ג: הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, מַפְשִׁיטִין אוֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו. הָאִישׁ, מְכַסִּין אוֹתוֹ מִלְּפָנָיו. וְהָאִשָּׁה, מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה:
הָיָה היוצא להיהרג רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, היו מַפְשִׁיטִין אוֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו, כדי שלא יעכבו בגדיו את הריגתו, ויגרם לו צער יותר, אלא יהרג במהרה, הָאִישׁ, מְכַסִּין אוֹתוֹ [-את ערוותו] רק מִלְּפָנָיו. וְהָאִשָּׁה, מכסים את ערוותה מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, רק הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם, ולכן צריכים לכסות את ערוותו, וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה, כיון שנוח לה יותר שלא תתבזה, אפילו אם מחמת כן תשתהה מעט במיתתה.
