ג) שלש מנחות יש לצבור – שהציבור מביאים אותן, עומר התנופה הבא ממחרת הפסח, והוא קרב למזבח כמו שיתבאר. ושתי הלחם, שמביאין ביום עצרת – בחג השבועות. ואלו נקראו 'מנחה', ואינן קריבין לגבי המזבח, והן חמץ, ועליהם נאמר 'קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו'. והמנחה השלישית הוא לחם הפנים, שעושין בכל שבת, ואינו קרב לגבי המזבח, אלא כולו נאכל לכהנים, כמו שיתבאר.
ד) ותשע מנחות ישנן שמביאן היחיד, וכלן קריבין למזבח, ואלו הן. א. מנחת חוטא, והוא המנחה שמקריב העני, כשיתחייב חטאת ולא תגיע ידו – אין לו די ממון לקנות קרבן מבעלי חיים. ב. מנחת סוטה, והיא מנחת הקנאות הבאה מן השעורים, שכבר נתפרשו מעשיה. ג. המנחה שמקריב כל כהן תחילה כשיכנס לעבודה, שמקריב אותה בידו, והיא הנקראת מנחת חינוך. ד. המנחה שמקריב כהן גדול בכל יום, והיא הנקראת 'מנחת חביתין'. ה. מנחת הסולת, והיא באה בנדר ונדבה. ו. מנחת המחבת, והיא באה בנדר ונדבה. ז. מנחת המרחשת, והיא באה בנדר ונדבה. ח. מנחת מאפה תנור, והיא באה בגדר ונדבה. ט. מנחת רקיקין, והיא באה בנדר ונדבה.
