טז בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יֵֽאָמֵ֥ר לִירֽוּשָׁלִַ֖ם אַל־תִּירָ֑אִי צִיּ֖וֹן אַל־יִרְפּ֥וּ יָדָֽיִךְ׃ יז יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛יִךְ בְּקִרְבֵּ֖ךְ גִּבּ֣וֹר יוֹשִׁ֑יעַ יָשִׂ֨ישׂ עָלַ֜יִךְ בְּשִׂמְחָ֗ה יַֽחֲרִישׁ֙ בְּאַ֣הֲבָת֔וֹ יָגִ֥יל עָלַ֖יִךְ בְּרִנָּֽה׃
֍ ֍ ֍
(טז) בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָמֵר לִירוּשָׁלִַם, ששם היה מושב העם והקיבוץ המדיני של עם ישראל, והתייראו מפני האויבים, ולכן אומר לירושלים אַל תִּירָאִי מאויביך, ואומר לצִיּוֹן, ששם היה מושב הסנהדרין ובית המקדש, ועסקו שם בשלימות הרוחנית והנפשית של העם, וכיון שחששו שה' עוזב אותם מחמת חטאיהם רפו ידיהם מלעסוק בענינים הרוחניים כראוי, ולכן אומר לציון אַל יִרְפּוּ יָדָיִךְ.
(יז) ומבאר עתה את דבריו, כי ירושלים אינה צריכה לפחד עוד מאויביה, כיון שה' אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ, ולא עזב אותך, והוא גִּבּוֹר ובודאי יש לו את היכולת להצילך, ואל תחששי מחוסר הרצון, כי בודאי יוֹשִׁיעַ אותך, כי זהו רצונו. וציון אינה צריכה לחשוש שה' עזבה מחמת החטאים, אלא אדרבה, ה' יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה, וה'שמחה' היא בלב, וה'ששון' הוא במעשים החיצוניים המראים על השמחה, וכאן תהיה גם שמחה אמיתית וגם מעשים המראים על שמחה זו של ה' בעם ישראל, ומתוך כך יַחֲרִישׁ – יחשוב מחשבות עמוקות בְּאַהֲבָתוֹ אותך, איך להוסיף לך טובות נפשיות בכל עת, יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה, כי ה'גיל' הוא שמחה על דברים המתחדשים ואים קבועים, כמו בשורה טובה או מציאה, ומלבד השמחה התמידית של ה' בישראל, יוסיף לחדש להם תמיד אותות ומופתים, וישראל יתעלו בכל זמן בהשגת השלמות הנפשית, עד שיגילו שוב ושוב על הניסים שעושה להם ה', ועל שלימויות הנפש שישיגו.
