יד רָנִּי֙ בַּת־צִיּ֔וֹן הָרִ֖יעוּ יִשְׂרָאֵ֑ל שִׂמְחִ֤י וְעָלְזִי֙ בְּכָל־לֵ֔ב בַּ֖ת יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ טו הֵסִ֤יר יְהוָה֙ מִשְׁפָּטַ֔יִךְ פִּנָּ֖ה אֹֽיְבֵ֑ךְ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ יְהוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לֹא־תִֽירְאִ֥י רָ֖ע עֽוֹד׃
֍ ֍ ֍
(יד) רָנִּי בַּת צִיּוֹן, שזהו מקום מושב הסנהדרין, השופטים והשרים, הָרִיעוּ כל עם יִשְׂרָאֵל, שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל לֵב, בַּת יְרוּשָׁלִָם, שזהו כינוי לעיר המלוכה, שמשם יצאה ההנהגה לכלל ישראל.
(טו) ומבאר מה היא השמחה של בת ציון, כי הֵסִיר ה' מִשְׁפָּטַיִךְ הרעים, שהיו השופטים הרשעים מטים את המשפט וממלאים את העיר חמס ושוד, ועתה הסיר אותם ה' והעמיד תחתם שופטים ישרים, ועל כך תרנן בת ציון. וישראל יריעו על כך שפִּנָּה ה' את אֹיְבֵךְ, כי עד עתה היו האויבים לוחצים אותם ומרעים להם, ובעת שיגאל אותם ה' מיד אויביהם, יריעו בקול שמחה. ושמחת בת ירושלים היא בכך שלא יהיו עוד מלכים רשעים המנהיגים את העם לחטאים וגורמים לרעה שתבוא עליהם, אלא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ה' בְּקִרְבֵּךְ, המנהיג את עמו בהשגחה פרטית וניסים גלויים, ולכן מעתה לֹא תִירְאִי רָע עוֹד.
