יב שָׁ֣ם יִ֭צְעֲקוּ וְלֹ֣א יַֽעֲנֶ֑ה מִ֝פְּנֵ֗י גְּא֣וֹן רָעִֽים׃ יג אַךְ־שָׁ֭וְא לֹֽא־יִשְׁמַ֥ע ׀ אֵ֑ל וְ֝שַׁדַּ֗י לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה׃
֍ ֍ ֍
(יב) וזו התשובה על שאלתו של איוב, מדוע ה' לא שומע את קולם של הנאנקים וסובלים מהרשעים, ואינו מושיע אותם, כי אמנם נכון הדבר ששָׁם יִצְעֲקוּ העשוקים וְלֹא יַעֲנֶה, אך זהו מִפְּנֵי גְּאוֹן רָעִים, כלומר, שדבר זה מוכיח שהרעים והרשעים התגאו והתרבו, כי החברה האנושית לא עשתה בהם משפט לבער עושי רעה, ונעשו רובם רעים וחטאים, שאם לא כן היו הם עצמם עושים משפט ברשעים ומונעים את מעשיהם הרעים, וכפי שהתבאר דבר זה מוטל על בני האדם, ולא על ה', לאחר שנתן ה' בטבעם של בני האדם לעשות כן, ולדאוג לכל הקיבוץ המדיני.
(יג) ולכן, אַךְ שָׁוְא – רק דברי שוא ושקר הם, מה שרצית להוכיח מטענה זו, שלֹא יִשְׁמַע אֵל, וְשַׁדַּי לֹא יְשׁוּרֶנָּה [-לא יראה] את הנעשה בארץ, כי באמת ה' רואה הכל ושומע הכל, אלא שמניח הוא ביד בני האדם לכלות את הרשעים מהעולם.
