ז) אמר הרי עלי עולה, והפריש שור, ונגנב השור, פוטר עצמו אפילו בשה. אמר 'שור זה ודמיו עלי עולה', הוקבע – חל חיובו להביא בדמיו דווקא שור, ולכן אם נפסל השור הזה, לא יביא בדמיו אלא שור.
ח) האומר 'אחד מִכְּבָשַׂי הקדש', וכן האומר 'אחד משוורי הקדש', והיו לו שנים – שני כבשים או שני שוורים, הגדול שבהן הקדש. היו שלשה, הגדול שבהן הקדש, וחוששין אף לבינוני, כיצד יעשה כדי לצאת מידי הספק, ימתין לבינוני עד שיפול בו מום, ותחול הקדושה על הגדול לבדו. ואם אמר שור שבשוורי הקדש, אף אם יש לו שלשה הרי הגדול שבהם הקדש, ואין חוששין לבינוני, כיון שמשמעות לשונו היא 'השור המיוחד שבשוורי הקדש', והוא הגדול ביותר.
